ולנטיין דיי ....חגים ,טקסים ,גברים ,נשים ומה שביניהם.

ולנטיין דאיי -מנהג נוצרי שמקורו באחד מהקדושים שקראו לו ולנטין שהשיא בסתר זוג אוהבים ועל כך נידון למוות .לפני מותו כתב מכתב אהבה וחתם עליו בשמו ולנטיין.... מכאן קמה אידיליזציה של דמותו של ולנטיין ויום מותו הפך ליום שבו אנשים מביעים אהבה ,שולחים אחד לשני מסרי אהבה,קונים פרחים וכו......כך נוהגים בעולם המערבי וגם ישראל אימצה לעצמה את היום....למרות שאין לו שום נגיעה ליהדות . זה נכון שלאהבה אין מדד ,תאריך מסויים כדי לחגוג אותה והיא לא מועצמת באמצעות דברים חומריים...אבל.... בכל זאת יש כאן אבל אחד קטן.... גברים לרוב לא מייחסים חשיבות לטקסיות -רובם יצורים רציונליים ,הגיוניים וכמעט ולא רגשנים (סנטימנטליים ).רובם יכולים לשכוח לגמרי ולא לייחס חשיבות לחגים ,ימי הולדת ,ימי אהבה וכו. אבל אנחנו הנשים....אנחנו הרי נבראנו אחרת.....אנו אלופות הפרטים הקטנים. אנו מעניקות משמעות ופירוש לכל פרט קטן שולי ... פרח, מילה, מכתב ,סתם מתנה סמלית .....מחווה רומנטי .....עושים לנו את זה אין מה לעשות......ומקבלים אצלנו פירוש וביטוי ....להבדיל מהגברים .. הוכחה חיה לכך קיבלתי שבוע שעבר.....ונינתה לי ההזדמנות פז.....להביט בזה מהצד....ולהבין שהדברים הקטנים האלה כן עושים לנו את החיים ..... בשבוע שעבר ...יצאנו חברתי האהובה ואני לגנוב זמן איכות באחד מבתי הקפה ...במקביל לשולחננו ישב גבר....במהלך השיחה ראיתי שחברתי קפאה במקום ועיניה נעוצות בו....ושלו בה...לאחר מספר שניות ראיתי את שניהם רצים כמו שני זומבים לחבק אחד את השנייה בחוזקה , לנשק..היה לי מוזר לראות את חברתי נדלקת כמו עץ חג המולד ...בפרט שלא ממש הבנתי מה קורה כאן.... אחרי שהרוחות נרגעו הסתבר שמדובר באהבת נעורים...אהבתה הראשונה......לא אכחיש ....הייתי מוקסמת ....לראות אותם מחבקים ,בוכים , מנשקים - לראות איך הרגשות שהדחיקו במשך שנים משתחררים ויוצאים החוצה...רציתי לקום ולהשאיר אותם לבד כדי לאפשר מעט פרטיות ,אבל הסתומה שלי נתפסה בי וסימנה לא לזוז......אז נשארתי לשבת....השפלתי מבט ...כאילו אני לא שם.......סתמתי והפכתי לעציץ....ניסיתי לא להאזין לשיחה שלהם........אבל זה היה בלתי נמנע.... אחד הדברים שנגעו בי .......היה כריך ריבה פשוט .כן כן ,,,כריך ריבה פשוט ....כשהיא והוא התחילו להעלות זכרונות ...הסתומה שלי שאלה אותו ....:" זוכר את הנשיקה הראשונה שלנו ?" הוא כמובן לא זכר פרטים...ואז היא......הזכירה לו עד לפרטי פרטים איך זה קרה...אני שהאזנתי מהצד.....כמעט נפלתי מהכיסא .... ראבק היא זכרה כל פרט קטן ! ידעה לתאר מה הוא לבש, מה היא לבשה איפה זה היה ואיך זה קרה.... היינו בכפר הנוער היא אמרה לו....ישבנו על העגלה רתומה לסוס ...אתה הכנת לעצמך כריך ריבה....זה היה בבוקר היא המשיכה..קפצתי על אותה העגלה התיישבתי לידך...ביקשתי ביס....וכשהושטת לי את הכריך ובאתי לנגוס בו......נשקת לי.... מה אוסיף ומה אומר....זה היה הדבר הכי מצחיק אבל הכי קסום שיצא לי לשמוע בחיי......מאותו הרגע כבר לא הייתי קשובה לשיחה .חייכתי בנימוס ובהיתי בשניים ....ובראשי רק מחשבה אחת.... איך דבר כל כך טריויאלי כמו כריך.....יכול להפוך לזיכרון חיים כל כך קסום ... איך? פשוט מאוד.....כי אנחנו הנשים שמות לב לכל פרט....זוכרות כל פרט...זה כנראה מו"ם מולד.... למה סיפרתי לכם את כל זה.....חושבת שהבנתם.... תאהבו......תביעו את אהבתכם ......ותאותתו לצד השני עד כמה הוא יקר לכם.....וזה לא חייב להיות לאו דווקא כריך ריבה...אל תשכחו שלעיתים הפרטים הקטנים ......בונים לנו את החיים .... יום אהבה שמח ליה