זה קרה במקרה...

לא פעם המקריות היא המובילה אותנו בדרכים שונות ומשונות, צמתים אליהם הגענו, פנייה והנתיב שנפתח מוצא לנו דרך חדשה ומסקרנת... ומקרה שהיה כך היה... הכרנו באתר, זה התחיל כתמיד, בגישושים, הצצות הדדיות, חילופי דברים , כמיטב המינגלינג הנהוג באתר... המשיך לקשר ישיר יותר, במייל , בטלפון, ובסוף נדברנו להיפגש... מודה ומתוודא, לאורך כלהדרך, משהו הציק לי בבטן, ולא החמין של השבת... משהו לא "ישב" לי טוב... בלי שום דבר שיכולתי לשים עליו את האצבע... ועדיין.... הזכרתי לעצמ שוב ושוב, שהבטחתי לא לשפוט על סמך מציאות וירטואלית דו ממדית, אלא אך ורק על סמך פגישה ב-4 עיניים שלעיתים מדרדרת קשות ל"4 עיניים ו-4 ידיים"... לא פשוט היה לקבוע, ענייני עבודה, משפחה ושאר ירקות, ובסוף זה קרה... בית קפה בשרון, שקט אך לא מדי, ציבורי אך לא הומה... איכשהו יצא שהקדמתי, מאד לא אופייני... בחרתי שולחן פינתי שחשוף פחות לחלל החדר... הזמנתי קפה וישבתי להמתין.. בזוית העין שזפו עיניי בחורה נאה, יושבת עם חברה בשולחן צדדי... משהו בשפת הגוף שלה דיבר אליי, משהו מאד נשי, חינני... בדקתי בשעוני, אוף, הפעם באמת הגעתי מאד מוקדם... ממשיך לסקור את סביבתי, ועיני חוזרות לעבר זוג העלמות בשולחן הצדדי... כמו גבר טיפוסי, ובוודאי כזה המעביר זמן בבטלה, סקרתי העלמה מרגל ועד ראש... וכשעיניי הגיעו לבחון את צדודיתה, גיליתי כי היא סובבה ראשה ועיניה נעוצות בי, מאחר ולא היה לי ספק כי היא חזתה במבטי הסוקר, הסמקתי לי וחיפשתי את העציץ הקרוב לקבור את עצמי... היא חייכה, חיוך נעים, לא לועג או מבקר או כדי לצאת ידי חובה, פשוט נעים... חייכתי חזרה וחזרתי לנסיונות לקדוח עצמי לתוך הריצפה... עוד אני עסוק באי הנוחות הזמנית, ומתייצבת מולי אשה ומציינת את שמי, הבנתי כי הדייט שלי הגיעה אף היא מוקדם והצליחה לזהות את הקרובן... שקענו לשיחה , ארוכה יש לציין, מענייני הא ודא ועד להיכרות מעט עמוקה יותר, ועד , כמובן, סיפורי סווינג למיניהם וחוויות , ובכלל ענייני סקס כאלו ואחרים... כל אותה עת אני מוצא עצמי מציץ לשולחן הצדדי מפעם לפעם, אמנם השיחה קלחה, האשה נאה, ונראה כי נוצר קשר נעים, אך בבטן ממשיכה הצריבה... שוב ושוב מנסה לשים את האצבע , לפעמים אתה מוצא עצמך מחפש בכוח מה לא בסדר, אבל לא מצליח.... משהו כללי, ערטילאי , אומר לי "זה לא זה"... בשלהי הפגישה אני רואה את זוג העלמות בשולחן הצדדי מבקשות חשבון מהמלצרית.. קלטתי מבטה של הבחורה שוב, הרמתי כוסי לעברה וחייכתי, רציתי לראות שוב את חיוכה וזכיתי לכך... חוזר לשיחה ולאחר פגישה שנמשכה כשעה, אולי יותר, נפרדנו לשלום, כמתוכנן, כשסוכם שנהיה בקשר בהמשך כי היה נחמד... כהרגלי לקחתי לי את הזמן, נשארתי לשבת הזמנתי לעצמי עוד קפה, וישבתי לחשוב ולסכם לעצמי את המפגש... המלצרית ניגשת עם הקפה ומניחה בצידו צלחת עם עוגיות, אני פונה אליה "לא הזמנתי את זה , מצביע על העוגיות"... "אתה לא, אבל היא כן" אומרת המלצרית ומצביעה על השולחן הצדדי, אני מביט בהפתעה ומגלה כי הבחורה נותרה שם יושבת לבדה... הרמתי הצלחת וניגשתי אליה, "זה שלך !?! " אמרתי, ספק קביעת עובדה , ספק שאלה, .... "אכן" אמרה, לא רציתי שאשב איתך בלי כלום לפני.. "איתי ?" שאלתי בפליאה... "כן" אמרה, אני מחכה כבר חצי שעה שתגמור את הפגישה שלך , ותתפנה אלי... חייכתי במבוכה והתיישבתי... "תשמעי... זה לא... כלומר... מסובך להסביר...." התחלתי להתבלבל במילים... "עזוב, לא צריך הסברים" אמרה והניחה ידה על זרועי בכדי להשתיקני... אני מסתכל אליה , זרועי מעקצצת למגעה... ויהא יושבת עם חיוכה המדהים, ופשוט כובשת אותי... "חייב להגיד לך דבר אחד" אני אומר "ואני חלש מאד במשפטי פתיחה, כך שאפילו אל תחשדי בכך שזה מאולץ, אבל יש לך את החיוך הכי ממיס שראיתי זה שנים"... "מי שמדבר" היא אומרת .... מהרגע שנכנסת לבית הקפה, לא יכולתי להסיר עיניי ממך, אתה מקרין משהו שאי אפשר היה להתעלם ממנו"... הרגשתי צורך לדבר איתך, וביטלתי תוכניות בשביל להישאר כאן"... "משהו ספונטני שבחיים לא עשיתי"... מכאן כבר זרמנו... השיחה קלחה, זרמנו לכיוונים שונים ומשונים, כל דקה רצה כמחוג שניות , הזמן עף, ופשוט לא רציתי שייגמר... נמסתי כל פעם מחדש בחיוך הנפלא שצץ על שפתיה ובעיניה.. שתי פגישות זו אחר זו, אחת מתוכננת ואחת לא, וההבדל, עצום.... הרגשתי צורך לעצור, הרגשתי נסחף, אמרתי שאני נזקק לשירותים וקמתי ... "גם אני צריכה, אבל כל כך נהנית שהתאפקתי" אמרה וקמה אף היא... הלכנו לשירותים בפאתי בית הקפה, בסוף המסדרון... ניסיתי לארגן מחשבותיי, "מה אני עושה מכאן ?" שאלתי את עצמי... כשיצאתי מהשירותים, גיליתי שגם היא בדיוק יצאה, ועמדה בגבה אליי... לא מבחינה בי... איני יודע למה ומדוע, אך הרגשתי צורך לגעת... ניגשתי בצעד ארוך, הנחתי ידיי על מותניה בעדינות, היא הסתובבה בחיוך זוהר "ידעתי שזה אתה" אמרה והניחה שפתיה על שלי... וכך , בין דלת לדלת, במסדרון צר בפינה אפלולית, התנשקנו... ואיזו נשיקה זו הייתה, קשה לתאר את מגוון התחושות , את הטעם הנפלא, את אי היכולת להתנתק... לא בדקתי זמנים, אך כמה וכמה דקות טבעו להם במגע הזה.... ושוב.. היצר הרע... "אני נשוי !" אמרתי לה... (הגיע הזמן לנפ את הבועה)... וחיוכה עולה ומתרחב "גם אני !" ומגישה שפתיה לנשיקה מתוקה נוספת... טבעתי, צללתי, שקעתי, הסתחררתי, ונסחפתי.... את ההמשך אשאיר לכל אחד לדמיין.... באתי לפגישה אחת ויצאתי עם אחרת..