קיץ 1995... (או, איך שגלגל....)

קיץ 1995, קופנהאגן, דנמרק, 22:00... קר בחוץ, הקיץ הדני אינו דומה לשלנו ולא מתאים לבחור מזרח תיכוני צעיר וחם דם... יצאנו מהופעת רוק, מותשים, מרוצים ונרגשים, שמנו צעדינו לבאר האהוב עלינו "הבית" (אין לי מושג אם קיים ואיך נקרא בדנית), 4 קומות של מוזיקה , אלכוהול, אנשים צעירים ועשן סיגריות תכלכל אפרפר עוטף את החדרים כערפל... אנו חבורה גדולה, 12 איש, חלק נוטשים חיש מהר לביתם, חלק מתפזרים בין הקומות ומכרים שפגשו.. שעה חולפת... אני מוצא עצמי שעון על הבאר בקומה השלישית, הלום חלקית מאלכוהול וכוס בירה, חציה לגומה, בידי... מותש אך לא בשל עדיין לשינה, הלילה צעיר.... לבד, כולם נעלמו לי אט אט, עשן סיגריות סמיך מסביב ומוזיקת בלדות רוק מתנגנת ברקע... צפוף, אנשים רבים מסביב, חלקם רוקדים, לקם שעונים על הבאר או ישובים אליו, וחלקם משוחחים בעמידה... מעביר מבטי על החדר, האוירה רגושה, השילוב הקטלני של מוזיקה מתרגשת ,אלכוהול, צפיפות, עשן סיגריות סמיך ומן הסתם לא רק סיגריות, וצעירים עושה את שלה... זוג, לא צעיר מאד, תופס את עיניי, היא נאה מאד, חטובה ובתנועתה משהו גמיש וחתולי המושך את העיין, הוא גבוה רזה ודק כחרגול אך נאה בדרכו שלו.... משוחחים בנינוחות מעבר לבאר, ידו מונחת ברישול על כתפה, וידה על מותנו מלטפת הלוך ושוב... משהו בתנועה הזו מכשף אותי ואני מוצא עצמי בוהה בהם זמן מה... שיר מתחלף, הבירה בידי נגמרת ואני מסתובב להזמין חדשה... ממתין שהברמן יתפנה ויבחין בי... מס' דקות חולפות, חסר משמעות, גם כך איבדתי כל קשר לזמן... אוסף את הבירה מהדלפק, משאיר כסף ומסתובב חזרה לחלל החדר... בינות ענני העשן (ואולי גם אדים מכונת אדים) מבחין כי הזוג רוכן על הבאר בסמוך אלי ומזמין משקאות... סוקר אותם שוב במבט מעריך וחושב לעצמי האם יש סיכוי שאצליח למצוא את הידידה שעימה הלכתי להופעה בין הקומות לפני שאלך הבייתה... קול בסמוך מחזירני למציאות, הנשית מהזוג פונה אלי ומבקשת משהו בדנית, מסביר כי איני דובר השפה, והיא מחייכת ומבקשת שאקרב אליהם את המאפרה, באנגלית... חייכתי וקירבתי... "אנג'לה" היא אומרת ומושיטה יד ענוגה ללחיצה, "ארז" אני אומר ונוגע בעדינות בידה ... "יאן" מציג עצמו הבחור הגבוה שמתגלה מקרוב כנאה מאד... מחליפים אי אלו מילות היכרות וקצת שאלות על מאיפה אני בא ומה אני אוהב בעירם הקסומה וחוזרים כל אחד לכוסו... בלדת רוק אהובה מתנגנת ברקע, "ללניה" של סגול כהה, אני מניע ראשי לצלילי המוזיקה , מתמכר... קצות עצביי שולחים ניצוצות כשאני חש יד על גבי, מלטפת, מעבירה חשמל ... לא מסתובב, מחייך לעצמי, נהנה.... היד המלטפת ממשיכה בדרכה, יורדת למותניי ומשם לירכי השעונה אל הבאר, מלטפת, גולשת מעלה מטה, מעבירה עקצוצים.. שום דבר מיני של ממש, אבל אני מרוגש... עוברות כמה דקות של מגע, מסובב ראשי באיטיות, רואה כי הבחורה צמודה אלי, הגבר לידה שניהם מסתכלים אלי ומחייכים, חיוך נעים, טוב ומזמין... אני מחייך חזרה , מבין כי ידה היא שעושה שמות במחזור הדם שלי, מכבד האלכוהול, אני פשוט מתמכר לתחושה, מחייך ועוצם עיניי בלי לומר דבר... נשיקה מרפרפת נוגעת בצווארי, וקול לוחש לי באנגלית "היינו רוצים שתצטרף אלינו הלילה"... לרגע זה נשמע כל כך טבעי, וברגע אחרי אני מזדקף בבהלה, ואולי היד בכלל לא שלה ? ובכלל לא לחוויה הזו פיללתי.. אמנם חשבתי שכבר ראיתי הכל בקופנהאגן , עיר החטאים, אבל לי זה חדש, מפתיע, מוזר.... קשה לי הרעיון שיש אנשים שחולקים יקיריהם, משהו נראה לי עקום במשוואה הזו, מפחד אפילו לחשוב על הסיטואציה המתקרבת, ומה שהיא עשויה להכיל.... "לא, תודה" אני אומר, "אני כאן עם מישהי, תייכף הולכים".... הם מחייכים חיוך , נראה לי שנבוך, ואולי אני מדמיין, היד מוסרת מחיקי, והם מנודדים בראשם לפרידה ומתרחקים... בעוד אני משחזר את הסיטואציה בראשי, מנסה להירגע ולוגם את הבירה שנותרה בכוסי, אני מבחין בהם עומדים עם בחור בצידו השני של הבאר, משוחחים, ולאחר מס' דקות, עוזבים ביחד את המקום.... עוקב אחריהם בעיניי, חושב לעצמי טעות ? לא טעות ?" לוא הייתה לי חרצית באותו רגע למרוט עלי כותרתה... את הערב סיימתי לבד, לא מצאתי את ידידתי, ודידיתי חצי שיכור למקום בו התארחתי... בבוקר, התעוררתי ונדמה כי הכל היה חלום, אלא שסימן אודם קל על צווארי, שהתגלה במראה, הבהיר לי כי היו דברים מעולם... ניחמתי את עצמי "זה לא אתה, אינך מתאים להיות חלק מזה, יש לך קווים אדומים" אמרתי לעצמי והדחקתי את הארוע כולו ממחשבתי... והיום, אני כאן, חלק מקהילה סוערת , רוגשת פעילה ומרתקת, שחבריה בוודאי מחייכים לעצמם חיוך סלחני בעודם קוראים פוסט זה... מסתבר שקווים אדומים דוהים עם השנים, ומה שהיה האדום של פעם הינו הורוד של היום..