נזכר בפעם הראשונה...

פתאום זה צף והציף , כמו שאומרים אאוט אוף נו וואר... נזכר בכל דקה אחרי דקה.. כמו סרט בסלואו מושן... אז בסוף קבענו... זה לקח זמן, פנייה, מענה, שיחות וגישושים... ומשם להחלפת רשמים והתרגשויות.... ומפלס הדם מתחיל לזוז.... ולבלתי נמנע, "אז מתי ?" תיאומים סידורים מיקומים ושאר ירקות... והדם מתחיל לבעבע... וקבענו ! קם בבוקר, מלוא הבטן פרפרים, מוזר ומצחיק... ההרגשה דומה לנשיקה הראשונה, אי אז, כשהיינו צעירים ויפים, והיום אנו רק יפים :-) היום מתקדם, והפרפרים ? להקה שלמה מתנחלת שם החל בראש, שאינו מרוכז בכלום, וכלה ברגליים שמתופפות להן בחוסר מנוחה... תיאומים אחרונים, וידוא זמנים ומיקום... וכמו שזה מרגיש, תיכף צריך ואליום.... מגיעים לערב, לחץ הדם על סף רתיחה ושחרור מטח אדים עצבני, מטפסים לאוטו ונוסעים... כל הדרך המחשבות מתרוצצות, איך יהיה ? מה יהיה ? נמצא חן ? תימצא חן ? זה ילך לכאן, או ילך לשם ? זה יקרה או לא ? השיחה תזרום או תיתקע במבוכה ? ואני תופס את עצמי, "די, רבאק, אפשר לחשוב שאתה נער בן 15 ? מה קרה ? בסה"כ פגישה, גם אם עיוורת לחלוטין, מקסימום הלך קפה וחצי שעה..." אז למה עוד לא הגעתי ואני מרגיש כאילו חלף נצח והרעלת קפאין חמורה מתפתחת ? נרגע לרגע, צוחק עם עצמי ועלי, ולא עוברות 5 דקות ואני מתקרב ליעד, ונהיה לי חם, מאד חם, לוהט... מתרגש כמו לנפפני הענקת פרס האוסקר, וכבר מתכנן את הנאום.... וברמת הריגוש הנוכחי בהחלט ייתכן וזה ייגמר בפרס "נובל"... ובכל זאת, אין מנוס, חונה, מחפש את המקום, וצועד, אולי מקרטע תהיה ההגדרה הנכונה... והופ, היא כבר שם, זיהיתי על פי הסימנים שסיכמנו מראש.... יושבת לה עם חיוך, נראית מלאת ביטחון, בעוד אני כעלה נידף ובטח עם הבעה אוילית על הפרצוף, חיקוי לחיוך... ישבנו, הזמנו, והשיחה קלחה, ופתאום זה נראה קל משנדמה , נזכרתי שאני מסוגל להיות כיפי להפליא כשאני שוכח לשם מה באתי... ועוברות הדקות, ונחמד, באמת נחמד לנו יחד, או שאני נהנה לפנטז לי את זה חד צדדית... והופ , שעה עברה בלי שנרגיש, והיא שולחת מבט רב משמעות שבולט אף יותר בשקט הפתאומי שהשתרר... וזה בדיוק הרגע בו אני במיטבי, כלומר כמעט מתעלף, נבוך, אין לי מושג מה להגיד ומה לעשות, ודפיקות הלב שלי נשמעות כמו אוהדי בית"ר בטריבונה.... כמה מזל שהיא לקחה יוזמה "הנלך ונמשיך ?" היא שואלת ומשלבת זרועה בזרועי... והאידיוט הזה, כלומר אני, מרגיש כאילו הוא חובק את ג'ניפר לורנס בחלוקת האוסקר, ומעלה חיוך שחצני על פני, כאילו משהו בכלל היה תלוי בי... ולא, כאן זה לא נגמר, כל הדרך ליעד, חייכתי אליה, הרגשתי קירבה ורצון לגעת, והבטן מתהפכת וכמעט שילחה אותי לחפש מפלט.... ושוב המחשבות.... "איך יהיה ? האם נתפקד בהתרגשות הזו ? האם נאכזב ? האם נתאכזב ? האם יהיה לי מוזר לגעת ? האם נעים ? פתאום מבין שבכלל איני יודע מה היא אוהבת... אופס... ובכל זאת, מגיעים לחדר... מוזיקה שקטה ברקע, אורות עמומים, נעמדים זה מול זה, ודקה לפני ההתעלפות, מגיע המגע ,... חיבוק, מהוסס בתחילה, ומלא התלהבות ותחושה אחרי... ואני מוצא עצמי מחפש שפתיים, טעם וריח.... צווארים הם ללא ספק משהו מיוחד... בעיקר הגומה הזו על גבול הצוואר כתף... את עיקר ההצגה נשאיר לפעם אחרת... אבל אחרי... נפרדים בחיבוק ונשיקה, מחייכים שנינו, אומרים "היה כיף גדול", היא הולכת... אני נשאר עם עצמי, מתקשה להביא עצמי לתזוזה הבייתה, יושב וחושב, נזכר ומשחזר.... מתענג על כל רגע מחדש, ומתרגש.... שוב.... אז זו הייתה הפעם הראשונה כאן... וזה הייתי אני, הדפוק, שהתרגש כך... והכי מצחיק, שאני נזכר בזה כי כלום לא השתנה, ועדיין ממשיך ומתרגש בכל פעם מחדש.... :-) סתם עניין אותי לחלוק, ובטוח שכל אחד ימצא כאן משהו להיזדהות איתו ולייך לעצמו מתחת לשפם או מעל ציצים :-)