יואב ויואבי...

התעוררתי לאט, כאילו בהילוך איטי כזה. היה שקט מסביב, לקח לי חצי דקה להיזכר מי אני ומה אני, איפה הילדים, איך זה שאף אחד לא העיר אותי? מציצה לכיוון השעון, 08:55, הרבה זמן שלא ישנתי כל כך מאוחר. יואב, אישי האהוב ב- 15 שנה האחרונות, לקח את הילדים לאימא שלי בדרכו למשרד, למה אני בבית אתם שואלים?! עובדת מדינה, בחול המועד לא עובדים. אני עוצמת עיניים ומתהפכת על צד שמאל, רוח קרירה של בוקר אביבי מלטפת את ירכיי החשופות. השמש מציצה מבעד לחרכי התריס הפתוח למחצה. היום בת 40 ומאז שאני זוכרת את עצמי בוגרת ובזוגיות הזאת אני ישנה ללא בגדים, ליואב לקח זמן להתרגל בהתחלה אך מהר מאוד הוא התמכר, לפחות פעם או פעמיים בשבוע שהוא בא אלי גם באמצע הלילה או לקראת הבוקר עם זקפת בוקר קשה ומענגת, כשאני אפופה, ישנונית, הראש לא טרוד בענייני היום עדיין אני מתענגת לי על מן אורגזמה משונה כזאת, מרחפת, ממכרת. זה הזמן להודות שאני דבר והיפוכו, מופנמת ועדינה מבחוץ וחמה וזקוקה לשרביט זקור כל יום ואף ליותר מפעם ביום. המחשבה מעוררת ומחרמנת אותי, אני נמתחת בעודי מסתובבת על הגב, יד אחת מלטפת את צד ימין שלי, היד השנייה מגששת לכיוון המגירה התחתונה שם אני מחזיקה את חבריי הרוטטים לרגעים בהם אני לבדי, כמה הייתי שמחה אם יואב היה כאן לצידי. שלפתי מהמגירה את הויברטור השחור, אני קוראת לו "הסוס". גדול, רחב, קשיח. אני מעבירה אותו על הגבעה, הפטמות כבר זקורות, אני אוהבת לצבוט אותן בהתחלה ברכות, אח"כ כשאני ממש חמה אני כבר צובטת חזק. הסוס השחור עובר על שפתיי הכוס שלי...כבר ממש רטוב שם. אני מתחילה לפנטז ובוחרת בשכן שלנו שבאותה קומה, דלת מול המעלית. אני והמזל שלי קוראים לו יואב..החלתי לקרוא לו יואבי כדי להבדיל, הוא ילד...בן 23, ההורים בשליחות בארה"ב. אני מהחדירה את הסוס לתוכי, לאט...לאט...לאט...מדמיינת את יואבי, בלי חולצה עם תחתוני הבוקסר והתלתלים השטנים, זיפים, עיניים כחולות מהממות וגולת הכותרת...הריבועים בבטן, זה ממיס אותי, הורס אותי. הוויברטור כבר מחליק פנימה, כולו בתוכי, פולש ומרחיב את איברי לכל הכיוונים, כואב ומהנה בו זמנית, אני מתהפכת על בטני, השדיים שלי נמעכים תחתיי והפטמות משתפשפות בסדינים, לקחתי כרית ועוד אחת ושמתי תחתיי...העברתי די ימין מתחת לגוף ובין רגלי אוחזת בסוס הפראי הפרטי שלי שכולו רטוב ונוטף מיצים, ביד שמאל אני מכוונת את הפלאג האנאלי והופ...גם הוא בתוכי...ואני בוערת...ובדמיוני זה יואבי השכן והוא חודר ללא רחם וחודר...האורגזמה לא אחרה לבוא, רועדת, גונחת, מתכווצת... שלפתי את הפלאג והסוס מתוכי,,,ואוו איזו תחושה מ ו ש ל מ ת, איזו תחושה אלוהית, הגוף לא מפסיק דקות ארוכות. לבסוף אני נרגעת, אוספת את עצמי, זהו קמתי מהמיטה, אפשר להתחיל את היום. התקלחתי, לבשתי חלוק בית ממשי, חצי שקוף, מחמיא לי. אני יורדת למטבח להכין קפה ובדרך אני נתקלת במראה הענקית, אני נעצרת מסתכלת על הגוף שלי, שלוש לידות, לא רע, החזה עדיין עומד, הישבן בשרני, עגול יפה ובעיקר חם ואני מסיתה את החלוק ובוחנת כל קימור, את הירכיים, מתכופפת, מציצה מאחור, נראה לא רע. הגעתי לקומה התחתונה ולחצתי על ה"תמי4" שירתחו המים. פתחתי את הדלת לקחת את עיתון הבוקר, שוב השליח זרק אותו בקצה המסדרון. אני ניגשת לקחת אותו, מתכופפת להרים את העיתון ובום הדלת של הפנטהאוז הדו-קומתי שלנו נטרקת, שיט, שיט, שיט, פאק, ננעלתי מחוץ לדירה ובלי מפתח, לא יכולה לפתוח, המפתח בפנים, אין לי סלולרי, האייפון גם הוא בפנים…מה אני עושה?! האור כבה כל דקה וחצי, אני בחלוק משי חצי שקוף, סרט רע, מה עושים?! דפקתי אצל השכנה, שגית, בד"כ היא עובדת, אולי הפעם היא בבית שאוכל להתקשר ליואב שיבוא, היא לא עונה. אני מצלצלת, שוב ושוב ודופקת בדלת והיא לא עונה, איזה באסה, בלי המפתחות אני גם לא יכולה להזמין מעלית כי לקומת הפנטהאוזים יש מפתח מיוחד. לא נותרה ברירה, אני דופקת בדלת של משפחת מישור, כן, יואבי השכן, הוא אמור להיות בבית? איזו פדיחה שאני בחלוק שקוף, מרחוק אני שומעת "רגע, אני כבר בא…" הלב מתחיל לדפוק... "רגע, אני כבר בא, רגע…" המפתח מסתובב, הדלת נפתחת, יואב עומד בפתח, מסתכל עלי בחיוך קל. ליבי הולם בחוזקה, אני מרגישה אותו בגרון. המילים נעתקו מפי, יואב גבר כל כך יפה, ישראלי מאצ'ו עם טוויסט של כפות ידיים עדינות, אצבעות ארוכות, עיניים כחולות וחיוך שובבי. אני מתחילה להתבלבל..."מה קורה?" הוא שואל. אני מתעשתת, "ננעלתי מחוץ לדירה בלי מפתח" אני עונה וקולי הרועד מסגיר את שעובר עלי, אני מרגישה שהוא רואה דרכי, קורא אותי... יואבי בתחתוני הבוקסר שלו ואיבר מינו בולט, מרמז על קיומו. הוא בלי חולצה ואם יש משהו שגורם לי לפרפרים בלתי נשלטים אלו הריבועים בבטן... הוא מעיר אותי מלבהות בו "בואי כנסי…" הוא אומר. אני צועדת פנימה וקולטת בזווית העין מחדר השינה שלו בחורה צעירה ישנה, ערומה לגמרי, שרועה על המיטה. יואב קולט אותי ולוחש שנועה, החברה שלו מזה 4 חודשים, חזרה מטיסת לילה לרומא שפוכה. הנוכחות שלה מדליקה בי עוד ניצוץ של חרמנות, כאילו לא די במה שכבר יש ואז אני מסתכלת לאן שיואב מסתכל, על הפטמות שלי שבולטות דרך החלוק המאוד שקוף... איזו פדיחה, מעבר לבד המשי אין לי שום סיכוי להסתיר את ההתרגשות. יואב מציע שנעלה לקומה של המרפסת החיצונית, "אני יכול לעבור מהמרפסת שלנו למרפסת שלכם". "זה לא מסוכן?" אני שואלת. "בקטנה" הוא עונה ואנחנו עוקפים את המיני-בריכה משולבת הג'קוזי מימין, אני הולכת אחרי יואבי וניחוח ריחו עולה באפי, אני מנסה להתעלם באלגנטיות משריריו, כתפיו הרחבות. יואבי שם רגל, מטפס ועומד על הגדר המפרידה בין המרפסות, אופס, פתאום אני למטה ורואה ישר דרך תחתוני הבוקסר שלו את איבר מינו והאשכים, חולשה פוקדת את רגלי ואני חושבת לעצמי "תתגברי כבר, ראית בחייך איברי מין של כמה וכמה גברים, מה העניין???". זה לא עוזר והלב פועם בעוצמה. מה קורה איתי?! יואב נעלם, דקה אח"כ הוא מדלג לו בקלילות חזרה ובידו הנייד שלי ומפתחות הדירה. "בבקשה" הוא אומר ומחייך. אני לוקחת את הנייד והמפתחות מידו וידינו נוגעות, יש רגע ארוך של שתיקה, המבטים מצטלבים ושוב ליבי פועם בחוזקה, הריח שלו… אני מתה… רכנתי לעברו ונישקתי על לחיו "תודה יואבי" "בקטנה" הוא עונה ומסתובב ללכת. אני קולטת דם היורד ליואב מרגלו השמאלית, מעל לברך, "יואבי נפצעת!", "תביא ערכת עזרה ראשונה" אני פוקדת והוא ניגש לארון שעל יד הבריכה ומוציא ערכת עזרה ראשונה, מגיש לי אותה ומבטו פתאום שונה, על מה הוא חושב? הוא מתיישב על כיסא השיזוף ומנסה לקפל את הבוקסר שאוכל לנקות את פצעו, אני כורעת לרגליו בישיבה מזרחית אבל זה לא הולך, אני מסתכלת עליו ובלי לחשוב פעמיים אני אומרת "יואבי פשוט תוריד את הבוקסר", אני מרימה עיניים ורואה שהוא מסמיק "זה בסדר" אני לוחשת לו, "אני אישה בוגרת, כבר ראיתי גברים בימיי". בזווית העין אני קולטת את איבר מינו מתעורר, עכשיו הלב פועם בי ממש בחוזקה, יואב קם ואני נשארת לשבת. בהילוך ממש איטי, יואב אוחז בבוקסר שלו ומוריד אותו לאט לאט. אני מתנשפת בכבדות, הזין היפה שלו מתנדנד ביציאה לאוויר העולם, טיפות של רטיבות מבצבצות, הזין שלו ורדרד-שחום, אני יכולה להעריך 19-20 ס"מ ועבה מהרגיל, בוודאי עבה משל בעלי. יואב מתקרב אלי צעד ונשאר לעמוד מולי כאילו מתגאה באיבר מינו היפה, אני מרימה עיניי אליו ויש רגע של שתיקב בו שנינו מבינים בדיוק מה הוא רוצה ומה אני רוצה ואז אני תופסת בישבנו ומושכת אותו אלי. תוך רגע כל האיבר הזקור שלו ממלא את פי..אני מוצצת, מעבירה ידיים חוקרות על ישבנו המוצק ושואבת חזק. יואב עוצם עיניים ומתחיל להתנשף. פתאום הוא מפסיק אותי, אוחז בידי, עוזר לי לקום ומתנפל עלי בנשיקה רטובה. אני עוצרת אותו, מתרחקת צעד אחורה,מורידה ממני את חלוק המשי השקוף ויואב מתנשף בחוזקה והזין שלו, היפה והזקור עומד כמו סוס אציל. הפעם הוא בא אלי, מבטו כמו של אריה רעב שלא רואה בעיניים. אני מושיבה ומשכיבה אותו על כיסא השיזוף, מניפה רגל אחת מעליו ומתיישבת על הזין היפה והעבה שלו לאט...לאט...לאט מדהים! איזו תחושה, אני מסוחררת, רוכנת לכיוונו ופיטמה שלי כבר בין שפתיו. "את מדהימה" הוא נוהם, "אני תיכף גומר" הוא מוסיף. "שלא תעז!" אני פוקדת עליו. יואב נאלם דום, מסתכל עלי בהלם, המבט שלו גומר אותי ואני גומרת עליו, אורגזמה חזקה, עוצמתית. לפני שיואב מבין מה קורה אני קמה, מוציאה את הזין שלו מתוכי, מסתובבת, מניפה רגל שוב מעליו ובתנועה איטית מחדירה את הזין המהמם שלו לתוך ישבני...אני רואה כוכבים באמצע היום...יואב עושה קולות של אחד שנגמר לו האוויר. אני מפשקת רגליי כמה שיותר ומחדירה לעצמי אצבע לעיסוי נקודת הג'י. א ל ו ה י ם איזו גמירה מטורפת, אני מסובבת את ראשי אחורה, יואב מזיע. "עכשיו אתה יכול לגמור" אני אומרת לו. "לא יכול עכשיו" הוא בקושי מסוגל לענות, אני מכירה את זה, הוא בבלוק בגלל שאמרתי לו של יעז אבל אני רוצה שיגמור לי בתחת. היות והוא שוכב על הכיסא אני מפשקת את רגליו ולפני שהוא מבין מה קורה אני מחדירה לו אצבע ישר לתוך התחת, אני אישה מנוסה ויודעת בדיוק מה יקרה ואכן זה קורה תוך 4-5 שניות, יואב גומר בתוך ישבני וגופו היפה מפרכס תחתיי כאילו התחשמל. קמתי ממנו, לבשתי את החלוק וסדרתי את שערי. יואב התאושש, קם והתלבש, התקרב אלי ונשק לי על שפתיי. התחבקנו ארוכות. "את מדהימה, לא ידעתי שאפשר ככה…" הוא מגמגם. חייכתי קלות, לקחתי את הנייד והמפתחות ויואב ליווה אותי לדלת. נועה ישנה שנת ישרים ולא היה לה מושג מה קרה כלל, ליד הדלת התנשקנו שוב...ושוב "אני חייב לפגוש אותך עוד פעם". "גם אני...מאוד" אמרתי פתחתי את דלת ביתי ונכנסתי. יואבי בעלי, ישב בסלון והסתכל עלי. "התקשרתי 5 פעמים ולא ענית אז נלחצתי ובאתי לראות אם את בסדר". הפעם ליבי כמעט נדם בקרבי, לא נשמתי...