זה פירק אותי...

הרעיון של ליל שישי שלם, צימר אחד לרביעייה, מיטת קינג סייז לכולם וכל אחד מאיתנו עם הפרטנר/ית שלו בסבבים של אהבה ועונג נראה היה לא רע על הנייר. סופ"ש ט"ו באב עבר עלינו ב- 2 מפגשים מוצלחים, מרטיטים ורטובים, ערב אחרי ערב, אחד עם הפרטנר שלה ואחד עם הפרטנרית שלי ועם האוכל בא התיאבון... ולי יש תיאבון- אוהו, יותר מידי. התיאבון שלי לא שבע דיו. רצה עוד, רצה יותר, למתוח את הגבולות, להתגרות בעצמי בחיבור באהבה. הצעתי וקידמתי את הרעיון- אחרי הכל הפרטנרים שלנו לא מכירים אחד את השנייה ואולי לא יהיה חיבור, אין לדעת... הם שוכנעו (לא היה קשה, כולנו חרמנים), אישרו וכבר ביום ראשון, עדיין בוער כולי מט'ו באב, סגרתי לנו צימר יפיפה מעץ, במושב עם מיטת קינג סייז וג'קוזי. במהלך השבוע, היו סימנים מקדימים לפורענות... הפרטנרית שלי ואני החלפנו בינינו מדי יום טקסטים של עוררות והתעוררות, מילות זימה וחשק, רומנטיקה וריגוש על גבול ההתאהבות. "זה מרגיש כמו פוליאמוריה" אמרה בתסכול אהובתי כשקראה את חילופי המסרים. מיד לאחר מכן המבט העצוב בעיניה והדמעות... זה פירק אותי, ובו במקום משהו בעניין הלך לאיבוד. התמסמס לו... "אהובתי היקרה" אמרתי לה, "את האהובה היחידה שלי וסבלך לא שווה דבר..." במקביל החל לכרסם בי הפחד מערב שישי, מכך שכל אחד מאתנו ימצא את עצמו בנפרד עם בן/בת זוגו ולא נהיה יחד כפי שרגילים ואוהבים... על גבול האירוניה, חששתי שאהובתי תתקשה להתמודד עם זה שאני והפרטנרית שלי בעונג ובסערה... רציתי לפרוק אז ישבנו ודיברנו, ניתחנו וסיכמנו, בניסיון לשכנע אותה שאין לה ממה לחשוש, מדובר בחיבור של עונג ויצר ותו לא... האמנם אותה או שמא את עצמי ניסיתי לשכנע שאין לי ממה לחשוש?! אמרתי לה שאני רוצה שנהיה כל אחד בפינה אחרת של המזרון עם הפרטנר שלו ונהנה, לא נחשוב על השני לזמן קצר, נתמסר... הסכמנו וחשבתי שאני שם, שאני מוכן..., עמדתי לגלות, בדם, כמה יהיר היה זה מצידי, כמה אני טועה. שישי בערב הגיע ואני כבר בלחץ מהרעיון שכל זוג ייקח פינה, מלאבד פוקוס. בתוך תוכי ידעתי ששיחת המוטיבציה שלי עם עצמי ועם אהובתי לא ממש הצליחה לשכנע, בעיקר אותי. הכל התחיל עקום- רצינו חיבוק קבוצתי כדרכנו בקודש אבל הפרטנרית שלי קפצה מיד לג'קוזי והרסה את המומנטום... הפרטנר של אהובתי נכנס גם הוא לג'קוזי ושם למעשה ערכו את ההכרות הראשונית שלהם. אחלה היכרות. הוא חדר אליה תוך רגע, בלי מגע, בלי לנשום אותה לשנייה, בלי באמת להכיר. לא הפריע לי באופן אישי, אבל רגע חברים- לא ככה בונים חומה... אנחנו לא רק בשר, יש נשמה ויש רגש. בכל זאת ניסיתי לשכנע את עצמי שלפחות יש כימיה בין כולם אז זה כבר טוב. נשמתי עמוק ולקחתי את הפרטנרית שלי לסיבוב של עונג שכלל אורגזמה פראית עם (לראשונה בחיי) השפרצות שלא צפיתי אותן, נראה היה שהערב אולי לא יהיה נורא כל כך... הרמתי את הראש וראיתי את אהובתי והפרטנר שלה מגששים, קצת מאחור... כולי מבסוט מעצמי עברתי לאהובתי והתחלתי לפנק אותה... הפרטנרים שלנו חזרו להתחבר על המזרון בצד שני והיה נראה שהולך בכיף, היא השפריצה שוב... וואוו. אהובתי ואני עברנו לג'קוזי ושם היה לנו פשוט זיון מדהים ארוך, רטוב, סוער, כשהחדש שלה והחדשה שלי צופים מהצד. סיימנו בג'קוזי, כולי מבסוט ומסופק, כבר לא רציתי עוד וחשבתי שהסיפור הסתיים בשלב הזה, אבל אז הכל החל לקרוס... מצאתי את עצמי יושב עם הפרטנרית שלי ומדברים על קפה בזמן שאהובתי והפרטנר שלה מתחילים להתגפף ולהתנשק... מנסים להשלים מה שלא צלח בסבב הראשון. מהר מאוד התלהטו העניינים והוא נשא אותה למיטה. קפאתי... נשימתי נעתקה ... הוא נושא אותה על כפיו כאילו הוא החתן והיא הכלה, בניין הקלפים קרס עליי בו ברגע. השמיים התקדרו, רציתי לצעוק "ררררגע, הלוווווו...", אבל לא יצא לי קול ואני ישוב בצד. והיא לא קוראת לי לבוא?! והיא לא רואה אותי?! היא הלכה איתו למיטה ל ב ד ה... שרף לי בריאות... הכאב פילח את עמוד השדרה. הרגשתי שהדם עולה לי לראש ומתחיל לרתוח, הוורידים מתנפחים לי ולא במקום הנכון, הרגשתי את הלב הולם בחוזקה בחזי. הוא והיא... ואני בוער, מרגיש שעוד רגע מתפוצץ, מנסה לקום ממקומי אבל קפוא, כמו הרגליים בתוך בטון, נמתח כמו קפיץ מפלדה... אני גבר קשוח, לא נשבר. לא אני. ואין טעם בלעשות סצינה. אנחנו לא ילדים קטנים ולא באנו לפה בשביל חוג מקרמה או לקרוא שירת ביאליק. באנו לזיין ולהזדיין. להתענג ולענג. אבל... גם להתחבר מהלב אל הלב וזה לא קרה. סיכמנו שמשחררים אחד את השנייה לצרוך חיבור כל אחד עם הפרטנר/ית שלו, נכון, ובכל זאת... אז מה לעזאזל קורה?! נפלתי בדיוק במקום שחששתי שאהובתי תיפול בו. פתאום נהיה שקט מסביב... התנתקתי, הפסקתי לחשוב, עברתי לאוטומט והקמתי את עצמי בכוח ממקומי, לא יכולתי לשבת עוד, וניגשתי למיטה שם הסצנה בערה... בתוך כל הכאב הגדול שלי הבנתי שאהובתי לא מודעת בכלל למצוקותיי ולמה שעובר עליי ושכרגע אני זה שחייב להתקרב אליה כי זה מה שהרגיש לי נכון עבור האהבה שלנו, לא לתת לנתק שנוצר, אותו נתק שאני זה שהציע אותו מלכתחילה, לנצח. הפרטנרית שלי קלטה שאני בצרות, הצטרפה למיטה אבל לא התאפקה ופרצה בבכי, חשה את כאבי ואת כל הסיטואציה הקשה, הזוג שלידנו החל להבין שמשהו קרה ואיכשהו הכל נעצר. את אקורד הסיום הייתי חייב אני לתת, פאקינג אגו או לא פאקינג אגו, פאקינג פגוע, פאקינג מדמם אבל פאקינג אגו. אהובתי זו שלי היא, ורציתי שכל הנוכחים ידעו מי הוא הגבר שלה ב"ה" הידיעה. ייאמר לזכותה שהאינטואיציה שלה כבר אמרה לה שמשהו לא טוב קרה ולא ויתרה על חיבור של אהבה וסקס איתי... דווקא שם בתוך כל הבלגן היינו סוערים, היינו כאחד. ממהפך אחד למהפך אחר, כאשר סיימנו לחשתי לאהובתי שאני מבקש שבזה יסתיים הערב. היא נישקה וליטפה ואמרה שאין בעיה ושמבחינתה נגמר... גם הערב. כשחזרנו הביתה ועלינו על מיטתנו כבר הפציע השחר. קמנו לקראת צהריים ולפני הכל אהבנו בלי יותר מידי מילים. רק אח"כ התחברנו לילדים ולעולם שמסביב... בשבת בערב פתחנו בשיחה, הייתה שיחה לא קלה... רק אז הצלחתי לשתף אותה בכל מה שהרגשתי, בכל מה שהתהפך עליי פתאום...היא בכתה... זה פירק אותי, שוב. ראיתי את מצוקתה וכאב לי. התנצלה ואמרה שלא הבינה את זה בזמן אמת כי סיכמנו שמשחררים אחד את השנייה לצורך חיבור כל אחד עם הפרטנר/ית שלו, ובלהט האירועים לא קלטה שאני כבר לא בעניין. עלינו למיטה ועשינו אהבה שעה ארוכה.... יש לנו אהבה גדולה, חזקה ועוצמתית. זה לא ישבור אותנו ולא יפרק. נהפוכו- זה יחבר, יחזק, יעצים, ילמד. ערב שישי כלל, עונג, אהבה, אורגזמות וגם פחדים, משבר, כעס, אכזבה... מגוון של חוויות. החלטתי שאני בוחר לקחת את זה למקום חיובי. אשרינו שזכינו לחוות כל כך הרבה רגשות מגוונים... אחרי הכל עסקינן בלגוון, לא?!