כותרת ממש גרועה...

leki

פורסם ב - 06/05/2011 בשעה 03:02

ממש לא. כתוב יופי - אבל ,הנה ככה, אולי גם הכותב יקרא. למה ככ חשובים לך הטוקבקים? אם זה טוב (זה טוב) ואתה יודע שזה טוב,מה אכפת לךמהחושבים 1000 אנשים שאתה בכלל לא מכיר.

zughaifa

פורסם ב - 05/05/2011 בשעה 00:51

-

אנושיים

פורסם ב - 06/05/2011 בשעה 03:31

כשאני אדע את התשובה אני מבטיח לענות על זה. אני אענה מה אני מנחש (אבל לא בטוח). מעניין אותי לדבר על הנושא. על התחלות. כי אנחנו אמנם מחר סוגרים שנה יחד עם השדונים... אבל אני עדיין מרגיש בהתחלה. על חילופים בכלל. כי, אתם יודעים - נכנסתי עמוק לעניין, וזה לא כ"כ יוצא לי מהמחשבות. מצד שני, כתבתי עוד סיפורים שנמצאים פה בבלוגים שלי ("חרות") שהוא בתחום לגמרי שונה - וגם עליו מעניין אותי לדעת מה אנשים חושבים. רגע, בעצם... למה בכלל לפרסם? האה? כתבתי סיפור. אני אוהב אותו. עניין סגור! למרה לרכון על המקלדת, בזמן שאני יכול להמציא לעצמי אחד חדש?! מלבד כמה ברי מזל שכתבו רבי מכר מחורבנים (והנה אני מקים עלי את זעמם של 10,000 אנשים באתר:) כמו "הרי פוטר", אז חוץ מהם, רוב הסופרים מפרסמים כי יש להם דחף שיקראו אותם. הם לא עושים מזה כסף בד"כ. לפחות לא סכומים שמצדיקים את ההשקעה. ויש עוד דוגמאות. למשל, מהנדסים: הם "מתאהבים" בקוד שלהם. תשאלו כל מי שבתחום. אה, ויש המון גאוה בלכתוב קוד שמגיע לשימוש אמיתי אצל הלקוח. לעומת כתיבת דברים שנשארים in house. אז... למה? האה? מה אכפת להם?! עובדה - אכפת! אז אלו המחשבות שלי על הנושא. הן לא טובות משל כל אחד אחר. לא יודע למה אכפת לי. אבל - כן: אכפת לי.

אנושיים

פורסם ב - 05/05/2011 בשעה 01:15

קודם היה דרוש ששירה תאהב את הפנטזיה... אהבה. שנית הייתה עוד מישהי שאהבה את הפנטזיה. היא גם אהבה לכתוב. וביקשה לצ'וטט איתי. זו הייתה עבורי קפיצה. לתקשר עם מישהו אמיתי - וואו! רעד לי הפופיק - אבל הסכמתי. בהתחלה הייתי בטוח ש89% זה מתחזים. היה לי ברור שזה מתחזה. בהמשך היה לי ברור שזה לא. ועוד בהמשך אפילו אותה אשה שוחחה עם שירה בטלפון, ושירה אחרי שתי שיחות החליטה שהיא רוצה לנסות. לא מוכנה - רוצה. יש הבדל! מה הלאה? נפגשנו עם האשה ובעלה לשיחה ידידותית. אנשים מדליקים - אבל הם היו בהפסקה. שינינו את הכרטיס שלנו, התחלנו לצ'וטט לשם היכרות. הזוג הראשון שפגשנו לקפה היה זה שעשה את הרושם הכי טוב בצ'אטים. זה היה זוג שרצה בבילעדיות... אנחנו מאד שמחים שזה מה שהם רצו, השדונים שלנו. הם עדיין עושים עלינו רושם מצויין! למקסימים שפגשו אותנו כשהיינו בחיתולים הודינו כבר פעמים לרוב. אנחנו לא נגלה לכם מיהם. אם הם רוצים - שיגידו, אבל הנה שוב: תודה! :|:C

אלון ואיילה

פורסם ב - 05/05/2011 בשעה 00:11

ולא קרה במציאות אז קבל שאפו גדול על כישורי הכתיבה. רק שאלה. איך מהפנטזיה הזו הגעת למודל הזוגי שלכם כרגע? מה בין הפנטזיה למציאות?