מיזוגים

כמה מילים על שאול אברון ז"ל שאיש לא יקרא בכל מדורי האוכל באינטרנט. הסוד הכמוס של יין הבית. :)):)):))

פורסם ב - 04/11/2012 בשעה 04:43

3556

מי יודע משהו על איש שנקרא שאול אברון לשאול אברון יש מסעדה. שאול נפטר לפני יומיים. את שאול יקברו מחר בקרית שאול כנראה. איש עב בשר היה שאול....איש בודד. נטול ילדים. מלא בחברים. ממולא במעריצים. כמו אמן שנשכח בחייו מוזכר אברון כעת בכל פורטל כשהוא לא בין החיים. ככה זה בחיים. ככה זה כשמתים. למסעדה של שאול אברון קוראים יועזר בר יין והיא נפתחה איפשהו בשנות ה 90. אמצע שנות התשעים כמדומני. אני לא יכולה לדבר על המזון שמוגש במסעדה הנדירה הזו שכן אני לא מחובבי הבשר, הביצים, העוף והדגה. גם גבינות שמנות החך שלי מדירה מעצמה אבל אני יודעת שהאנטריקוט של שאול נעדר ממתחרים. אני יודעת לספר על מנות 40 החלמונים המושחרות בדיו ופטריות הכמהין אולם יש הרבה טובים ומוכשרים ממני שעשו זאת ביומיים האחרונים בכל הפורטלים הגדולים ואני לחקות לא ממש אוהבת. אני רוצה לספר כאן על משהו שרבים לא יודעים. מן סוד כמוס שנשמר אצל בן ואצל שאול. מתי מעט מכירים את הסיפור שלולא קרה ספק אם מישהו היה מאמין להם. ומה לבן דניאל, בעלי היקר ולשאול אברון. הם הכירו פעם והפכו לחברים ומכיוון שהיו דומים מאד באופיים גם רבו לא פעם. אברון ובעלי התכתשו ומאז נפרדו דרכם לשנים רבות. אנו מידי פעם פירגנו ל יועזר בר יין כאן בסווינגרס ואפילו התפלחנו פעם ב.... כדי שבן יטרוף את הגבינות המדהימות שמוגשות שם אבל שנים לא ראינו את מר אברון וכעת נראה שלא נראה אותו לעד. הוא מת לפני יומיים. האברון הזה. חבל. אני רוצה לספר לכם על אווירה. עזבו את היין והאוכל. יועזר לא צריכה עוד פרסום. היא הכי טובה במה שהיא עושה - מנות גורמה שלא ניתן לחקות. אווירה. מקום עם אווירה שעשה איש של אווירה. שאול היה נהנתן. אהב אוכל, נשים, יין. נקודה. שאול היה עבד של אווירה. גם אנחנו נרקומנים של אווירה. ב 1996 כשיועזר היתה רק בת שנה והמסיבות של בן דניאל החלו לתפוס תאוצה החליט בעלי שהוא חייב להבין ביין ובאלכוהול. התקשר לבתי הספר של הברמנים כמו זמן אמיתי וכאלה ומיד הבין שזה לא בשבילו. הלך ושאל - מי מבין הכי טוב ביין. אמרו לו - שאול אברון. אמר - איפה זה האברון הזה. אמרו לו - רח יועזר איש הבירה 2 מול כיכר השעון ביפו. אמר - תודה. והלך. ילד חצוף בן 28 הולך לגדול אנשי הקולינריה והאלכוהול מתייצב אצלו, ממתין ומבקש מהזקן שילמד אותו מה זה אלכוהול. מציע תשלום לאיש שכסף לא ממש מעניין אותו. אברון מסתכל על הבחור ואומר לו תבוא אחרי החגים. בן מסתכל על הזקן ואומר לו שאין חגים עכשיו. אברון מתגלגל מצחוק ואומר - לכן תבוא אחרי החגים. בן לא נעלב. הולך. מברר על אברון. מה אוהב - שואל בן. אוהב נשים - עונים לו. אחלה צוהל בן ומיד מתקשר לאשה של הנשים. למלכה של סווינגרס. קוראים לה שרון. היא 183 ס"מ בלי עקבים. איתם היא 190. ארוכה וחתולית בעלת פנים חדות כתער. לעיתים מפחידה עד אימה, לפרקים מושכת עד זוב דם. פאם פאטאל אולטימאטיבית. בן מסתודד איתה....היא מהנהנת. הם תמיד מסתודדים. לעיתים רחוקות ראיתי אותם מדברים. הם הולכים לשאול. אההההה רגע....מי זו שרון. שרון היא החברה הכי הכי שלי....רובכם לא מכירים אותה. היא כרגע לא כאן אבל בזכותה האתר הזה קיים. היא השותפה של בן ושנינו מחכים לה שתשוב. היא בחופשת מחלה שמתארכת לה קצת....נאחל לה בריאות ונחזור לאברון. הם מגיעים ויושבים ומזמינים את יין הבית. אנחנו עוד נספר על יין הבית הזה ממתינים לאברון הזה. לאיש אין זמנים. אין אלוקים. הוא מגיע. בן ניגש אליו. מסביר לאברון שהוא לא הסביר נכון ושההסבר לא ממש היה מדוייק. התלמיד היא בעצם תלמידה והוא, בן דניאל, רק ישלם את שכר הלימוד. אברון מתבונן מרחוק על ה"תלמידה". מסמן לה לבוא לשולחן האבירים. יש שולחן כזה או לפחות פעם היה שולחן כזה. היא מתרוממת והרגליים לא נגמרות. מתגלה לשאול אברון גוף אלוהי. דיווה. מלכה. רגליים ושדיים ופנים שמחשמלות גבריים שאוהבים בשר, יין ו....נשים. שאול מעוות את הצוואר למעלה למעלה ומחייך. חיוך נבוך. כמה נשים שלידו אומרות WOW WOW WOW שמהול בקנאה והערצה. היא מתקרבת. מתבוננת על אברון בלבן של העיניים. יוקדת אותו בעיניה. חורכת כל התנגדות. קובעת מסמרות בשטח. "אז מתי אני מתחיל ללמד את התלמידה" האברון מכחכח בגרונו. "עכשיו" בעלי עונה בביטחון של שף. הא הא הא הא .....בפעם הראשונה בן שומע את הצחוק המתגלגל של אברון. בסדר אומר האברון. בפעם הראשונה שרון מתוודעת לכוס מרטיני שמשופשפת בקליפת לימון שיוצקים לתוכה נוזל בצבע חלודה שנקרא וויילד טרקי. מאז ארגזים שלמים של הוויסקי הזה התרוקן לגרונה של מלכת סווינגרס. אברון הכיר לה את הוויסקי הריחני הזה. והם למדו ולמדו. שרון לא יכלה בלי בן, שאול לא יכל בלי שרון ובן לא יכל בלי שאול. שאול לימד אותם על הסוגים ועל הזנים ועל הריחות אבל בן זוכר רק משפט אחד שאמר לו האברון הזה: "בן דניאל, אין יין טוב ויין פחות טוב. יש יין טעים. אם היין טעים לך אז הוא טוב. טוב לך וזה מה שחשוב. כל השאר - פלצנות." בן אהב את שאול הזקן, שאול אהב את שרון ושרון אהבה את אהבתם ובעיקר את עצמה. שרון התגלתה כתלמידה מצטיינת. בן התגלה כתלמיד סורר. שאול התגלה כמורה מושלם. מידי פעם נפגשו ולמדו על יין, אלכוהול, בשר. אברון גמע מהם סיפורים על חילופי זוגות. הוא סיפר להם על שמפיין ועל שדות ועל גפנים, על ריחות ועל צבעים. הם סיפרו לו על צבעים ועל ריחות - בהבדלים קטנים. הם גמעו יין. הם גמעו סיפורים והעיקר נהנו. הוא, אברון בנה להם את התפריט הרציני הראשון של מועדון NETO - כך קראו למסיבות שלהם בעבר. נטו. הנה כאן הלינק של שרון כרמל, בן דניאל ושאול אברון משנת 1997. שלושה טורפי בשר, שלושה טורפי חיים שלושה תאבי חיוּת. שלושה אנשים בודדים. הם בתחילת דרכם, ילדים מתלהבים, הוא בנסיקה לאושייה הקולינארית הנחשבת ביותר בישראל. אני מאד עייפה ומרוקנת כעת לכן אאחל לשאול אברון מנוחה שלווה. עכשיו במקום שהוא יאכל נתח עסיסי של בשר, תולעה ורימה אוכלים את בשרו ונשמתו עולה למעלה כדרך כל בשר. נשמה של איש טוב לב, פרפקציוניסט והגם שעסק בבשר הלבן אין ספק שיסלחו לו גם שם כי אברון עשה טוב להרבה נהנתנים ונתן להם אווירה. אווירה שאין בארץ הקודש . אווירה שאי אפשר לחקות. אווירה של קדושת חומרי הגלם וקדושת המקום. אווירה של כבוד לאוכל ובוז לפלצנות על האוכל. אברון העמיד מאחוריו השראה לרבים מהמגה שפים בישראל ולכן אברון הוא ניצחי. גם במותו הוא ישאר בחיים. ישאר בחיים כי הוא העניק אווירה שהשפיעה. כבוד. איש של אווירה. מר אברון שאול. תנוח מר אברון ויהי ברוך זכרך. אשתו של בן דניאל בשמם של שרון ודניאל ועכשיו לסיפור על יין הבית, לסוד שלא סופר מעולם........המשך יבוא בהקדם

יובל

פורסם ב - 07/11/2012 בשעה 17:17

מה עם הסוד שהבטחת? אצל מי אפשר להתלונן איפה הבלביית?

דון ושירי

פורסם ב - 10/11/2012 בשעה 18:11

את שאול הכרתי בתחילת שנות ה - 90 עוד לפני שפתח את "יועזר בר יין". גם אני כאחרים הערצתי את האיש שלא היה שף, לא היה טבח מקצועי, ובעצם לא היה טבח כלל... אבל שאול ידע לטעום, וכמי שאהב אוכל, יין (ונשים...) - ואגב לא תמיד בסדר הזה - היה גם האיש הראשון בארץ שהחל לכתוב על אוכל בעיתון, וכך שילב את מקצועו כעיתונאי עם אותה אהבה שליוותה אותו עד יומו האחרון. בעודי משפץ את המסעדה הראשונה שלי, באמצע שנות ה - 90 הזמנתי אותו לטעום. בחרתי מנות מייצגות מהתפריט שאותו ייעדתי למסעדה, שאול טעם, חווה את דעתו, נתן עצות ל"שיפוץ" הטעם ואף עמד איתי במטבח, וטעם את המסה של "טרין כפרי" וידע להוסיף את ה"פיינל טאצ'" שהקנה למנה את אותו טעם מיוחד (אותו טרין כפרי שמאוחר יותר הופיע גם ב"יועזר"). מאוחר יותר כשפתח את יועזר, הייתי מבאי המקום הקבועים. אני חייב מילה ל"וניל". וניל יקירי, כבר אמרו חכמים ממני שעל טעם ועל ריח מיותר להתווכח. אבל...לגבי המחירים ה"גבוהים" כדבריך, אני אינני רואה הבדל בין אומן פלסטי שמוכר בד ועליו צבעים (או "ציור" בעברית פשוטה), לבין שף שיוצר יצירות אומנות מחמרי גלם אכילים. ולגבי גודל המנות, שוב אתלה באילנות גבוהים ואזכיר לך ש... הגודל לא קובע ההנאה ומצמוץ השפתיים - כן!!! השתתפתי בהלוויתו, ויחד עם מאות רבות של מעריצים, ביכינו את אותה תאונה שלקחה מכולנו את האיש הגדול הזה.

מיזוגים

פורסם ב - 15/11/2012 בשעה 02:59

הוא הבטיח שיכתוב ואני מאמינה לו הוא לא הבטיח מתי. מהיכרות עם הברנש הוא לא משאיר על השולחן ניירת זמן רב :) תודה לזוג מנוסה ורגוע על פוסט כה ענוג וגם לאלון הצפון

מיזוגים

פורסם ב - 05/11/2012 בשעה 03:04

הבט פרנצ' - אני מעולם לא אכלתי אצל אברון מכיוון שהחך שלי לא נוגעת בשומדבר שקשור לבשר, דגים, עופות ושאר חיות. אצלי חיות הן לא במחבת ולא בתנור. מוזרה כזו אני. אני גם לא אוכלת מוצרי חלב ונדיר שאני מכניסה לפה משהו שחיה מחרבנת, יולדת או מוציאה מקירבה. אבל.................אם ישראל אהרוני וחיים כהן ועוד שפים רבים וטובים מהארץ ומחוצלארץ מכתירים מידי שנה את המסעדה הזו כטובה ביותר מסוגה בתחום הקולינארי בעולם אז כנראה שזה לא רק יחסי ציבור. ואולי שנינו טיפוסים של פלאפאל ומזון מסוג זה אינו ערב לחיכנו. אפרופו אברון, לידו - ממש צמוד אליו יש קליניקה של דוקטור :) דוקטור שקשוקה. שם ביום שישי אתה מקבל חצי חלה עם מאכלים ערביים - מזרחיים פשוטים במחירים הרבה יותר נמוכים והם טעימים מאד אגב. אתה יודע - הכל עניין של הרגלים, טעמים ואין להתווכח על טעם וריח. וגודל? אתה צודק. המנות שם תמיד נראות קטנות יחסית אבל יועזר זה לא חומוס אסלי ולא יוטבתה בעיר. המוטו שם הוא לא על גודל אלא על איכות חומרי הגלם ותהליך העשייה שלכם. (סטייק אנטריקוט ביועזר מבשיל שבועיים עד שנכנס לצלחת לעומת מסעדות איכותיות אחרות כמו רק בשר ששם הסטייק לא ממתין אפילו יום אחד) אם כל כך הרבה אנשים סועדים שם וכל כך הרבה שפים מקבלים מיועזר השראה אז כנראה שזה לא במקרה. לגבי המחירים - אתה צודק. יועזר בר יין לא נועדה לפרולטריון ולא כל אחד יכול להרשות לו שם ארוחת מלכים ב 2000 ש"ח כולל היין. נכון. כבר הספקתי לראות שולחנות של זוג בחשבון של 6000 ש"ח וצפונה. הזוי לטעמי. אבל אפשר פעם ב....ללכת ולא להזמין את הדובדבן שבקצפת ולצאת שבעים מ 300 ש"ח לזוג ולקבל את הריח של המקום הזה ואת האווירה הנדירה שיש בו. מבחינתי האישית לפחות אני אוהבת את המקום אבל לחלוטין לא את האוכל ושכחתי לציין שאני לא שותה שום סוג של אלכוהול :) - גם לא יין. אז אני מסתפקת באווירה. רואה את הניצוץ בעיניים של בעלי שפולט את אותה מנטרה שוב ושוב. את רואה אשתי - זאת אווירה. תריחי את האבנים. את הטחב. אני שותה מי טוניק ומריחה. שאול הזקן כבר לא יהיה ביועזר ואני מקווה שהאווירה תישאר כמות שהיא. אווירה של אצילות. הבנת פרנצ' - כאן לא מודדים כמות אלא איכות. ואיכות קולינארית לא כל אחד יודע להעריך. אני בטוח שלא :) אני טיפוס של חסה שקדים ונבטים......וסודה. בתיאבון

מיזוגים

פורסם ב - 09/11/2012 בשעה 05:35

אני מקווה בשבילך שלא תהיה בּשְאוֹל בשל טונות הבשר הלבן שהגשת ללקוחות ולחברים שלך. :B אני מקווה גם שיסלחו לך על כל הרג העגלים, הפרות, היענים, הטליים, הכבשים, הסרטנים ומה לא על מנת שאורחיך ישבעו רעבונם. אני בטוחה שתסתדר שם למעלה כי המון בדידות היתה לך למטה אז למעלה לא תהיה לך בעיה. אתה מאומן. בטוח שתאסוף לשולחן האבירים כמה חוטאים נוספים וביחד תעשו חגיגה. :| ניסיתי לכתוב על הסיפור של יין הבית אבל הוא יצא לי רציני, עגמומי, גמלוני ונטול הומור. בן לא יודע עדיין שאתה מת. הוא קורא רק מדורי כלכלה ובדכ מציץ רק על גרפים משעממים. שמעתי את הסיפור הזה עשרות פעמים ותמיד בן שופך את כולם על הרצפה אז ביקשתי ממנו לספר לי את הסיפור שוב. נעניתי ב כוססס אמק, מה יש לך פתאום. בגללך אנחנו לא הולכים לשם ועכשיו סיפורי נוסטלגיה? סתם בא לי לצחוק, ניסיתי. תכנסי ליו טיוב תקלידי אמנון יצחק - הכי מצחיק בעולם. נשבע לך. בנזונה של סטאנד אפ הרבי הזה. :} טוב, טוב. סתם נזכרתי בשרון לרגע והיא הזכירה לי אותו. תרגיע. עשיתי פנים עצובות. :M דייייי, לא יכול על הפנים האלו. עיניים שלי. מה קרה עכשיו...מה לא בסדר.... תביאי חיבוק. מה זה...... סתם, מתגעגעת לשרון....אסור?! מותר מותר. זוכרת איך הזבל הזה הסתכל על הבקבוק והתחנן. לא זוכרת. לא הייתי שם. שרון היתה. ודובל'ה וההוא ושאול. צודקת....צריכים לקפוץ לשאול....הבנזונה בן 70 כבר. לא מסוגל בטח לזיין - רק לאכול. תגיד לו שלום? לא. אין לי אנרגיות לחיים שכאלה. הוא הרי יטמטם אותי עם שאלות על החילופי זוגות. תני לאכול בשקט. שימות. הוא מת, פלטתי. לפני פחות משבוע. מי מת? שאול. די. בחיי. הוא מת. פששששששששששששששש. ממה? נפל בבית. היה בבית חולים שבועיים ולא קם. מסכן. גר לבד כל החיים. עם מליון חברים חזר הביתה לבד. אז למה רצית שאני אספר את הסיפור שאת יודעת מזמן. רציתי לכתוב אותו באתר. לזכרו. אז למה לא כתבת? לא יוצא לי? למה לא יוצא לך? יש לך עצירות כפרה? :}} אני שוב עושה פנים עצובות. :M דיייייי.....לא יכול עם זה. מה זה העצב הזה. שאול מת. בסדר. הבנתי. לא סוף העולם. גם ככה הוא היה אלכוהוליסט מתאבד....... אני צריך להיות עצוב - לא את. את בקושי הכרת אותו. תעשי חיוך. בחייאת חיוכון. חיוכונצ'יק קטנטנטונצ'יק. אל תבאסי באמא שלך....חיוך בקטנה. אז תספר? אי אפשר לספר ככה. צריך קהל. את לא קהל. אז מי אני? את העיניים שלי, הנשמה שלי אבל לא קהל. טוב... אני מזמינה אורחים לחמישי. בשביל מה? קבענו משהו כבר. תאטרון משעמם שלך, לא? שיהיה לך קהל יא טמבל. אני מבטלת את ההצגה. נזמין כמה זוגות האלו...מה זה המילה הזאת כושה לאמא שלך. מה זה קללות בבית, למי אמרת טמבל? וכושה לאמא שלך זה לא קללה? קללה? זה אני חולה על התחת שלך....ממתי זה קללה? טמבל זה קללה. בת זונה של קללה אההה טוב סליחה. אהוב שלי....אני מזמינה קהל לחמישי, בסדר?! משוגעת....שיקנו כרטיסים אבל. לא כולל אלכוהול. ;) בן הסתגר בחדר. באותו יום הוא היה מדוכדך. בלילה הוא הזכיר את שאול ולא סיפר את הסיפור. בן דיבר על זיקנה ועל התבגרות ועל מוות ועל שרון. ועל סווינגרס ועלינו. בחמישי הזמנו אורחים כשאני מצויידת במכשיר הקלטה ממתינה לרגע בו אבקש שיספר את סוד יין הבית ולוחצת על כפתור ההקלטה לחצתי ו......תמללתי סליחה מראש על השפה העשירה של בעלי ועל התיאורים העדינים שלו. המשך יבוא ממש בקרוב. אני עייפה מכדי לכתוב. שולחן האבירים ביועזר בר יין של שאול אברון

הבוגר

פורסם ב - 09/11/2012 בשעה 11:20

לפני 7 שנים היה לנו פרויקט גדול בעבודה, בסיום הפרויקט (שהיה מתיש מאוד) נתנו לנו צופר "כל החברה באיזה מסעדה שאתם בוחרים" היה שם חכמולוג אחד שחיפש את המסעדה הכי יקרה שהוא מצא ככה הגיענו ליועזר בן יין... היה מדהים! בשר הקדירה שעשוי שעות ופשוט נמס בפה. היינות. הלחמים. הקרפציו. הבוס שלנו השתגע מהמחיר, אבל מה אכפת לנו - אנחנו חווינו חוויה קולינרית מהמעלה הראשונה עד היום מדברים בשבחה של המסעדה הזו

עוד פוסטים של הכותב