משבר קואליציוני אחר

לפני יותר מ אחד עשרה שנים שמתי בפעם האחרונה פתק במעטפה בקלפי של החיים. זה היה אחרי לילה קסום אחד, על ספסל ציבורי אחד, בשדרה אחת, עם נערה אחת שלימים תהיה האישה האחת של חיי. לאחר גישושים קואליציוניים הכללו נאום בחירות ארוך במיוחד שלי והצגת אג'נדה פוליטית שהושתתה בעיקר על חרמנות ורצון נואש לתשומת לב, הגיעה פריצת דרך מדינית שהובילה להקמת ממשלת האחדות שאותה אני מנהל עם אשתי (שתחיה)עד היום. בימיה הראשונים של הממשלה, ללא אופוזיציה של ממש , כל הצעת חוק של אשתי התקבלה ללא קריאה שניה או שלישית. תעשה כלים, תרד עם הזבל, תשטוף את הבית, תעשה פאנלים, הכול עבר בכנסת וחוקק בחוק. כל עוד חזרנו כל ערב ל"גבולות 69" ויכולתי לעשות מה שבא לי בשטחים הכבושים, לא היה אכפת לי להתגמש פוליטית כל עוד אשתי מתגמשת במקומות אחרים. נסחף בלהט האידאולוגי של אשתי העתקתי אפילו בעקבותיה את מושב החורף של אותה שנה לעיר הקיץ של ישראל ומאז אני תקוע בה עד היום. לאחר שתי קדנציות מוצלחות כלב וחתול הודיעה יום אחד אשתי שעל פי סקר דעת וקהל ומקל לבדיקת שתן אנחנו הולכים לממשלה רחבה בעוד כתשעה חודשים. מאז הספיקה הממשלה להתרחב שוב פעם נוספת ואני ואשתי הפכנו אט אט מהרשות המחוקקת לרשות המבצעת, שאת החוק לידיים לקחו בהליך לא דמוקרטי שני דיקטטורים קטנים שהשתלטו על המדינה הקטנה והפסטורלית ששקדנו עליה שנים. עייפים ומותשים היינו לוקחים כל לילה צד אחר של המפה הפוליטית, היא בצד שמאל ואני בצד ימין של המיטה, מנסים להשלים שעות שינה ולאגור כוחות לקראת היום של מחר, נפגשים רק פעם בשבועיים בממוצע לוועדת פנים מנומנמת בתנוחה מיסיונרית שבמהלכה קמים לפחות פעמיים להרים מוצץ שנפל או לקחת את אחד הילדים לשירותים. מתחילת הדרך היה ברור שאשתי היא ראש הממשלה ומחזיקה בכל התיקים החשובים של הבית בעוד אני במקרה הטוב בוועדת קישוט ושר בלי תיק (חוץ מהתיק שלה שבסוף אני מוצא את עצמי סוחב אותו בשבילה ). אבל השגרה העומס והמחסור בפגישות קבינט במטבחון המיני, גרמו לי יותר ויותר לפזול לתיקי החוץ תיירות ותרבות. פתאום הסתכלתי החוצה, ראיתי תיירות מסקנדינביה ,ובער בי הצורך לחשוף אותן לתרבות המקומית. ובמיוחד כשההורים של אשתי הגיעו לבקר, אז גם הפכתי לשר המדע והספורט כשאני רץ מחוץ לבית כל הזמן לבדוק משהו איפשהו. יוקר המחייה רק ליבה את היצרים (הלא נכונים) של המשבר הקואליציוני שנקלענו אליו, בזמן שאשתי מבקשת להגדיל את תקציב הביטחון של אבזרי הלבוש שלה אני התעקשתי על חוק האפס, לא מע"מ אפס , פשוט אפס, אפס הוצאות. ובזמן שכולם יצאו לכיכר רבין להפגין עם דפני ליף אני עמדתי מתחת לחלון ביתנו מניף שלטים בנוסח "אשתי הביתה" (למרות שהיא כבר הייתה בבית בעצם, ראתה טלוויזיה ולא ממש שמה עליי ). יכול להיות שהיינו יכולים להמשיך ככה עוד הרבה זמן,כמו שמורגלים כאן באזרנו, ולהפוך אדישים לאינתיפאדה הרגשית שהתחוללה מתחת לאפנו. אולי אפילו, בעוד כמה שנים מישהו מאתנו היה יוצא בקמפיין בחירות חשאי משלו במדינה אחרת, זרה ואולי צעירה ממנו בכמה שנים. אבל בסוף מצאנו פתרון נוסח מדינה אחת לשני עמים , האתר הפגיש אותנו עם זוגות כמונו שחוו את אותם משברים ובעזרתם למדנו שכל עוד אנחנו בטוחים בשלטון המרכזי ניתן לרענן קצת את השלטון המקומי לוותר על הכיסא ולתת למישהו אחר לשבת בו במין משחק כיסאות קואליציוני שכזה. אני לא יודע אם זה יעזור אבל אולי אפשר לייעץ לביבי לבני ולפיד לעשות שלישיה, הבעיות אמנם לא ייעלמו אבל לבטח הם יסתכלו אחד על השני אחרת ביום שלמחרת. מיסטר B חבר הכנסת ה121