ערב על החוף

ארבעתנו על שמיכה. חלקי בגדים פזורים תחתינו, שמיכות ושקי-שינה עושים בערבוביה. גם אברי גופינו המעורטלים חלקית עושים בערבוביה. דייגים עוברים. שדון נלחץ. הפסקה. כסות שמיכות על כולם. שדונית עדיין מתפתלת מעט, נשענת בגבה עלי, ידה לוחצת את ידי אל פטמתה מתחת לשמיכה. ממתינים לפרטיות. שירה דרוכה בציפייה - האם השדון ימשיך? השלל הדל של הדייגים מביא אותם להסתלקות מוקדמת, ומציל את הערב. קריר. ושדונית קשובה לדריכותו של אישה. לובשת חולצה. אני מעיר כמה קשה לראותה מתלבשת... כמה רצון זה מעורר להותירה עריה. השדון עדיין אינו נינוח. השדונית מתחילה לארגן על עצמה גם סווטשירט. אבל כעת היא שוב קרובה וגבה אלי. רגע לפני שתיפרד ממני - מגע אחרון... ראשה כפוף לפנים, מחפש איך להפוך את השרוול של הבגד. אחחחחחחחחח - הצואר הזה! השפתיים שלי מושכות אותי אחריהן אל חוליה מס' 5. נשיקה. אחריה ליקוק במעלה העורף. הפתאומיות המחודשת מחלצת אנחה - אני יודע שיבואו עוד. שירה מעסה את השדון. השדונית אוחזת בידו, מרגישה שהוא נרגע - ומתמסרת. הנה עוד ליקוק. עולה עוד ועוד - מגיע עד קו השער. אוזן שלמה נבלעת בפי, ואנחה רמה יותר נחלצת. ראשה נוטה לאחור עד שנח על כתפי. פניה מופנות כלפי. העיניים נפקחות לפתע, אוספות את דמותי אל הזכרון המתוק שיוותר לאחר מעשה. נשיקה קצרה, ואחריה התקפת הנגד שלה. היצר הערפדי של השדונית משתלט עליה. שפתיה תופשות נקודה בצווארי, ושואבות. נימים דקים של דם נקרעים בתוכי בנעימות, לשונה מלטפת את העור הנמצץ בדיגדוג נעים. אולי הוא המחלץ את האנחות ממני. אולי זו הידיעה שאקום מסומן בבוקר. לא תמיד אפשר הכל. לפעמים זה צריך להיות קצר. לפעמים נותרת תחושה קלה של חסר. אז באתי הנה לחוות את זה מחדש. איתכם. אבל זה לא מה שאני באמת רוצה... אוי, שדון! אוי, שדונית! כמה שליטה עצמית אתם צריכים? מתי שוב תרשו לעצמכם להיסחף?:M יש לילות שלא נועדו שישנו בהם. :K פריאסור 3>