פָּרָדִיגְמָה

לא יום, לא יומיים, לא שבוע אל תיגע בעצמך, אל תיגע בזין, אל תאונן תתאפק אל תגמור. לא. לא! עד שהגוף שלי ירגיש צמא עד שאחשק בך עד שארגיש נשרפת מבפנים עד שזמזום פעמון יעיר אותי בבגד גוף לח דבוק לעור ובא לי פינוקים. אם זה לא מספיק באותו יום באותה שעה נשב בפאב אחרי פעמיים חצי בירה תאמר " אנחנו נווה מדבר" את לי חצי הכוס המלאה הכוס שלי הנשגב את האור החום והמים החיים בממלכה קסומה פרדיגמה שלי מלכתי היפה. אז תעמוד מולי בטן מול בטן , מבט למבט כשנעלי העקב שלי על רגליך היחפות הזין שלך חוצה גבול כחרב אבירים חודר בקשיחות לקו החוטיני שלי מהמקום הרך הזה באמצע הצפוף בין שלי ושלך אני תוהה "הזין המושלם שלי, פאר הבריאה שחצה את הגבול יש לו דופק ומרקם ונשמה פנימית שזועקת 'קחי אותי לתוכך עכשיו' " "למי הוא שייך" ?! לביפנוכו של הלב, לשיפולי הבטן, שלי או שלך?! זאת לא התעללות, לא!, זאת פרדיגמה. השקפת עולם איפוק, סיפוק צרכים, כניעה, הערצה מלמעלה למטה קסם, מלכות, קדושה חושך אור צלילים מים ונשיקות בטעם בצל. חייב גבר איזה כוסית. הוא חייב אלכוהול. איזה בירה גינס. אוויר. משהו כדי שהזין שלו יהיה שבוי לי שיתנגן בכוסי. בשירותים. ברעב. בצללים בעונג הרטוב הטוב, אז בקול דק מתחנן אומר "ת'זיין אותי בבקשה חזק...תתפוצץ בי עכשיו ...גבר שלי נהדר" אני גומרת כמעט נתקפת סחרחורת, שבויה בין זרועותיו. הזין שלו נמס לי בפה רק הדמיון לוקח אותנו למזרון באמצע הסלון כאילו הסדר הושב על כנו כשכל צורת ההסתכלות היא שונה.