פגשתי גבר מתמסר -הסיפור המלא

פגשתי גבר מתמסר. פגשתי את פאן. עם החליל על הצד יושב שם לבד. על פסגה של הר. במדבר. עם הרבה מדרגות רחבות וצרות. ורבבות של נשים לו סוגדות. אי שם בשביל אל האולימפוס. בין סלוניקי למיקונוס. או פארוס או לסבוס או כוס. ואני. בצינעתי. רציתי להעניק לו. לתת לו רגע של שקט. מקום בו יוכל לפרוש את הכנפיים ולדאות . ולא לדאוג. לשחרר מאמץ. לנשום ולהרפות. להיות. לחבק אותו ולתת לו לנוח. לרגע. להירגע. פאן. בוא לעשות קצת fun . . . אז.. פאן יקר שלי פעם . אי מזמן. ראיתי אותך כאחד האדם. מקולף מתלבושת . צנוע פגיע מתמודד ורוקד. הפתעתי אותך בהודעה. שלחתי הזמנה עם תמונה. אמרתי מילה טובה וריגשתי נשמה. קבענו פגישה. והיתה לי דרישה ונתתי לך משימה ושמתי ציפיות באויר. לא על הכרית ולא על השולחן השביר. אני באה לגעת. אני מוזמנת לדעת. אני כלי משחק . אני שח . אני מט. אני קנה חלול ויש לי גבול. אחד. ואין לך מה כאן להיות דיפלומט. אתה בי לא נוגע . אפילו לא בקצות אצבעותיך בצד. עד ש... ואם.. וכש... אתה ממש ממש מתחנן ואז נדבר על זה. . . אני מבקשת שתשאיר לי דלת פתוחה. שכב על הבטן. עיניים עצומות. מוסיקה רגועה. תן לי לחבק אותך. להוריד לך את העניבה. את הטוגה. את התוגה.. לשחרר לך את המיתר ולגעת באלפי מקומות בגופך ובפנימיותך. מגע איטי ונטול צורך בהחזרה. אני לא מטפלת. אין לי שום הכשרה. יש לי רק את עצמי לתת לך. זו הפנטזיה הראשונה מאז שראיתי אותך ... ועד עתה. ואתה? רקדן חליל הפאן ... הסכמת. בחרת. שיחררת ופתחת. ובאתי. ונכנסתי בדלת . ומצאתי נתיב של נרות שהוביל אל מקדשך. משכנך. מגדל האייפל שלך. וראיתי אותך. שרוע. פשוק איברים. חטוב. מוכן . נושם בכבדות. מרוגש להפליא. ונותן את כל הכוח שלך... לי. רכנתי קרוב שמתי יד קטנה על גבך ולחשתי באוזנך תוך ריחרוח עדין של צווארך... "נעים מאוד. אני כאן לשירותך. ומה שלומך ומה מצבך ומהם הגבולות שלך? " גבך עלה לנשימה עמוקה ואז ורוקנת משקל עצום. בערך טונה... מעל כתפיך. "אני מתמסר. נותן לך את החליל שלי ומשחרר. מוכן שתחקרי . זורם עם שתדעי. מתרגש ונרגע לתוך המגע. " אז נגעתי - בך. ברפרוף וחזק. בליטוף עדין ובכל כף היד. עם הרגל. עם האמה עם הלשון ועם הדד. מקדימה ומהצד. וראיתי אותך מתרכך. וחוויתי אותך מתחזק. ושמעתי אותך נושף והרגשתי אותך קשה. והרגשתי כשאתה מתענג. ושואג. ונוהם ורועד. וגומר וגומר וגומר ו..... צלילי פסנתר ואתה מתמסר. ידיך נשלחות אלי בעדינות נוגע בגב וזוכר. שם עובר הגבול. אין פה מקום לבלבול. אני שם. מחזיקה לך את מוטות הבועה. מאפשרת לתיבה שלך להיות עגולה. נושמת יקום אל תוך גופך. שקטה. מרגישה את גלי האנרגיה שזורמים דרכך. מבטן האדמה דרך גופינו אל מרכז הההוויה. גומרת ממך. גם בלי מגע. מגיעה לעונגים. לעומקים. לחיבורים חזקים. חליל הפאן שלך בין כפות ידי ואני מייצרת מוסיקה מתווים של הנאה. מענגת אותך נהנת לראות את קימורי גופך. את העיקולים שיוצרת האורגזמה בנישמתך. נהנת לשרת אותך. מגבירה את הקצב מרטיבה את השביל יודעת שמכאן יש רק מקום אחד להוביל. אתה מתפתל תחת גופי. אין מקום של חוסר. אין נקודה בלי מגע. אני כל כך כל כך נהנת לראות אותך. השיא שלך מגיע כמו שביל החלב . מפזר הבזקים מנצנצים בוערים . לשונות של אש וזרנוקים. ואז. בין הברקים והרעמים נשמע קולך בחיוכים. אתה צוחק כל כך. אתה מפרק מצבים. אתה כל כך דומה לי לפעמים. אני יושבת שקטה. מודטת. תחת הר של עוצמה. קולך עולה השמימה דרך קנה הנשימה. . . . אספתי את עצמי והלכתי ממך. ניסיתי להשאיר את הבועה הזו רק לך. וחשבתי על הדרך שאני עושה. הלכתי לפגישה עם מורה. האחראי על העונג. לדון איתו ביכולת לקבל. לדגום את היכולת להכיל. לראות את המסוגלות לשחרר. להבין ממנו איך משפיעה הנפש על תגובות הגוף. חזרתי עם מסקנה. בהירה. הכוכבים הירח החמה והלבנה. במלואה. כולם וגם הוא. יעשו כרצונה. הנתינה. עוצמתה כרגע גדולה פי מונים מהקבלה. בנשימה. בנגינה ובמגע. ובדרך חזרה. תודה