קדושה- סיפור על אין

מוקדש לאיש גדול אחד שנעלם... . . . הוא ראה אותה על החוף. יושבת בגב זקוף על מחצלת קטנה. לידה בקבוק מים וספר. משקפי שמש כהים מסתירות מבט שמרוכז באופק האדמדם של תחילת שקיעה. הוא ספר איך במקצב מדויק אחת לכמה דקות היא סוגרת את הספר נשענת לאחור ונושמת עמוק. הוא היה רגיש. התחבר למקצב שלה. נשם איתה וצלל לעומקי מחשבתה. הוא חווה אדום. הוא דמיין סיפור אהבה. נוסטלגיה של מליוני שנה שמתעוררת בקרבה . הוא דמיין אותה לבושה לבן רוקדת מולו במקדש מפואר. מפתה אותו להשיל מגיני ליבו. צלצולי פעמונים עדינים עם כל צעד שלה הרגישו לו כמו עוד שכבה של נשימה שחודרת אליו פנימה. . היא ישבה על החוף מול הים. קראה התעמקה ונשמה למחוזות גלגולים נושנים בנשמתה. מימינה ראתה גבר שמסתכל ומתחבר אל הקצב שלה. היא קראה ועצרה. היא עצרה ונשמה. היא חוותה. היא הרגישה אותו איתה. היא קראה עליו. על הטבע השני שלה שמחפש מקום בו אפשר להישאב אל מקור העולם. היא דמיינה אותו מחכה לה על מיטת אפיריון מכוסה לבן עם חוטי זהב השזורים בעדינות בקצוותיה. ריח יסמין עולה באפה. וילונות בצבע דם משרים אוירה של זריחה. הוא לבוש מכנס רחב מפשתן . נטול חולצה. עם שרשרת חרוזי עץ ריחניים בגוון הענבר שתלויה על הצוואר  . גופו חטוב. שביל שיער יוצר קו מפטמות כהות אל טבור ומטה אל תוך המכנס. היא רקדה לפניו .כל נים בגופה נפתח התנקה וחיכה לצלילה. צליל פעמונים עדינים . היא הביאה לו את העננים... על מגש. על טס מלבני של אור יקר. השמש שקעה. הכוכבים נדלקו. שקט. דממה. הרגשה של קדושה. היא עצמה את עיניה והושיטה כפות ידים. הוא הבין. הגיע מולה. התישב וחיבר קצוות אל שלה הפרושות. הם לא דיברו מילה. בעיניים עצומות טיילו באותם עולמות.  באותו סיפור ארכאי.  באותו דמיון סיפורי. נשמו יחדיו חייכו אהבו והתרגשו לעומקם של אלפים של שנים. . היא נשכבה לאחור. הוא התיישב לצידה ולאט לאט פרם את חוטי לבושה. הוא טייל באצבעות עדינות על פניה. רפרף על שפתייה ולשון רטובה הפתיעה אצבע יבשה.  הוא ירד אל שקע צווארה ונשק למרכז הדופק נשיקה ענוגה. הוא המשיך וצייר שביל מדוד למרכז בית החזה וכששיחרר את החזייה. פטמות ורודות הזדקרו אל הרוח הקרירה. הוא עיגל אצבעות סביבן ומשך את ראשן משיכה  קצרה. התכופף ונשק לאחת נשיקה רטובה רטובה. היא קימרה את גבה. התמסרה. עירומה על החול נצנוצי כוכבים מסמנים את הדרך אל העונג הבא. אל אותן נקודות שלה שקוראות למגע. והוא , רגיש ויודע . נותן את כל תשומת ליבו אל המנגינה שהיא כתבה עבורו. גבעת ערוותה פתוחה ומחכה הוא התיישב אל בין רגליה וביקש אישורה. האם אפשר להיכנס אל המקדש שלך -כך היא נשאלה. חיוכה הגדול היה התשובה. היא הוסיפה כן חושני לודא שברור רצונה. . . בדמיונו...במקדשה...ריח של קטורת מרווה באפו. אדי מרחצאות חמים בעינו צלילי חליל ונבל באוזנו טעם של דבש הדרים בפיו הוא נגע רכות. הוא חדר באצבעו לנופת הצוף המתקתק שלה. הוא העמיק ונסחף אל מרכז יישותה. לאט במתינות בנחישות בעקביות נגע בדופק הפועם בעומק הוויתה ובאותו הרגע גופה התקמר. קשת של חץ לא נודע. סחרור של מטאורים סביבה. כוכבים שנפלו ביקשו רשותה מים יקומיים זרמו דרכה. שובלים של אושר ועונג עמוק פיתוי הירח ותשוקת הים. לרסיסים רסיסים היא התפרקה. . הוא חייך למולה ורכן על ברכיו לצידי גופה. הצמיד יד ימינו אל ליבו ושמאלו אל לבבה שרביטו הזקור. המלא. דרוך אל מולה. בפה רטוב ומוקיר תודה היא ליקקה את כולו מצצה את תאוותו ואת רוב חוזקו אל תוכה. ברגישות הבינה ששיאו מתקרב ובאחת לחצה אצבעות עמוקות בתחתית שדרתו. צמרמורות של תשוקה מלאות ותאווה עלו מזנבו אל ראשו. הוא נגע בירח ורקד על שבילים של חלב. כל גופו רועד. מתפרק מתרוקן מתחדש ורוקד הוא נשם בהפתעה תוך אנחה ארוכה עמוקה  ו - מרפה. מתבונן אליה ברכות. ואונו.... נשאר עימו. . הוא נשכב מעליה תוך מבט עיניים שקושר עצמיותם הוא שאל. היא אישרה. הוא נכנס לאט אל תוך גופה. החיבור ביניהם הביא גלים גלים של זרימה. נצנוצי אורות בוהקים. שובל של מטאורים בשמים כהים. דפיקות עזות של תופים ענקיים. אלפי שנים של חיבורים וניתוקים.ריח סחלבים לבנים. תנודות של מאות שלהבות . הזמן עצר. דממה של תנועה. ריכוז דיוק ועוצמה. השמים חשכו הפינות התעגלו אש אדומה סבבה מסביבם. גופם הפך אחד. הם רקדו זה לתוך זו.  הספירלה שהלכה ונוצרה מחיבור האגנים התעגלה והתרחבה בפיתולים וקווים אליפטיים. עד קצוות גופם. עד פינות החלל ומשם אל סוף העולם. הם. הם היו המרכז .. והיקום הפך שירה. מבטם רך. נשימתם אחת. עמוקה ומלאה. בין לב ללב נמתחו קווי זהב של אור ועונג. בטן לבטן. טבור לטבור. ואגן בתוך אגן. תזמורת של אברים בהרמוניה של הרוח. הם גמרו ביחד בהצפה ריגשית של נוזלי החיים. גלי גאות הבוקר נשקו שטפו והשתתפו בטיהור.  הוא פקח את עיניו. הים בהצפה עד אליו. משמאלו מחצלת קטנה עם ספר ובקבוק מים לידה.