השלישיה הכי מוזרה במועדון

אז לקחו אותי לרקוד. אני רגיל לריקודי זוגות. יש כללים ברורים. תנועה כזו עם היד תוביל לסיבוב. "אנשופלה". תנועה אחרת תוביל לסיבוב אחר. יד תחלוף בנגיעה עדינה על צוואר-כתף. יש מגע, עם כל זרה שכרגע הוזמנה לרקוד. אבל יש כללים מאד ברורים למותר ולאסור. פתאום אני במועדון "רגיל". לא רק שאין כללים - אני אמור לרקוד עם עצמ.י כלומר, מול החברים שאיתי, כן. אבל הריקוד אינו זוגי. איך רוקדים לבד? כמעט שכחתי. גם לקח לדיג'יי זמן להתחמם ולחמם אותנו. אנשים סביב נעו לאט גם הם. גילאי קרוב-לשלושים עד מעל-חמישים. ללא עשן. ריקודי לייט-אייטיז (לעומת דארק-אייטיז). קרוב לחצות נכנסו שתי החמודות למועדון. אחת במראה ה- sexy librarian והשניה ברור ממבט קצר שהיא נפלה לת"א ישר מהקיבוץ. איתן נכנס איזה חנון בתספורת גרועה. נראה לא שייך בכלל. בטח מלווה שהביאו איתן. אולי מבקר מחו"ל? נתקעו איתו, זה די בטוח. הם תופסים מקום על הבמה, הקיבוצניקית מיד נעה בתנועות רוחניקיות רחבות, מצפצפת על כל העולם - או פשוט לא יודעת שהיא אמורה לשים קצוץ. והיא זזה יפה!! הספרנית קצת עצורה, והחנון - יש לבנזונה חינניות בתנועות הקטנות שלו. רואים שהוא עצור ומאד מודע לעצמו. לא עובר הרבה זמן, והספרנית שמזמן לא מצאה ספרים פזורים שצריך להחזיר למדפים, מחליטה לעצב מחדש את הבמה. מתחילה להזיז את השולחנות הנמוכים שעל הבמה, להצמיד לכורסאות. רבאק, גם ככה הם תופסים יותר מקום מכולם. לא מספיק לה? החנון ממהר לעזרתה בתנועות גמלוניות. איזה בחור מסתכל כל הזמן על השתיים, מחפש את הרגע הנכון להתקרב. בחור אחר נצמד מדי לספרנית, והיא מושכת אליה את החנון ומחליפה איתו מקום. הוא נראה מבולבל ולא מבין למה. אבל זה הצליח לה, לפחות בינתיים, והנצמד המציק מתרחק משם. לאט לאט המוזיקה משתפרת. קמה-קמליון (שיר הזיקית של בואי ג'ורג' שכשהיינו ילדים נראה לנו תמוה כמה שהוא מוחצן כהומו. כמה העולם זז מאז!) החנון עושה תנועות של מפוחית בקטע הנכון בשיר. בזאת הוא קודם מחנון למגה-חנון! :C מילא אייר-גיטאר, אבל מי שמע על אייר-הרמוניקה?! יותר ויותר גברים מתחילים להריח את הדם, והם סוגרים על הציד. אחד מהכיוון הזה, השני מהכיוון השני. נראה שהחנון יותר מחובר לספרנית - אם בכלל הוא מחובר שם למשהו. הקיבוצניקית חומקת מבחור אחד, ומהצד השני מגיע בחור אחר, אחד עם goatee גדול מדי ובגדים זרוקים, שריח הקובה-ליברה (רום וקולה) שנודף ממנו מגיע עד אלי. אולי בהשפעת המשקה הוא רוקד לכיוונה במחוות שהולכות ונעשות יותר ויותר בוטות. אני תוהה אם לגשת ולהזמין אותה באדיבות לרקוד, לחלץ את האומללה ממנו. החנון בגבו אלי כנראה לא יודע שצריך להושיע אותה. מצד שני… אני זר, ואולי מטריד לא פחות? בעודי משתהה, לפתע החנון שלפני רגע חיבק את הספרנית תופס את הקיבוצניקית במותן, מושך אותה אליו בביטחון מפתיע, תוך כדי סיבוב, ומצמיד את אחוריה אליו, מהירכיים ועד הגב. כן, גם כל האיזורים המוצנעים בהחלט צמודים ביותר שם. הזקן-תיש מתרחק מובס, והחנון משחרר את הקיבוצניקית, וכאילו קיבל איזו זריקת-אומץ עובר לרקוד בתנועות גדולות, אנרגטיות ומוחצנות. זז בסדר דווקא. ככה הם משתוללים שלושתם על הבמה, וכשהם יורדים ממנה ויוצאים מהמועדון, איכשהו אף אחד לא מעז למלא את מקומם. נעשה קצת משעמם, ואני מתיישב לנוח. אחרי 20 דקות הם חוזרים, וניגשים בטבעיות נונשנלנטית לבמה "שלהם", משתוללים קצת, מסתודדים קצת, ואחרי כמה שירים הם עוזבים. בדרך הביתה אני חוצה את רחבת הסינמטק. על כיסאות נח שהוצבו שם לרווחת הציבור, שוכבים השלישיה. הספרנית מתרפקת על החנון, הקיבוצניקית בכיסא סמוך. היד של החנון מונחת בטבעיות אדישה על הירך הפנימית שלה קרוב קרוב למפשעה, בעוד הידיים שלה מלטפות את זרועות הספרנית. לצידם מונחת קופסת פלסטיק ובה כמה פלחי תפוח. יופי להם. מצאו מקום לעשות פיקניק. פוליאמורים? יש מצב, נכון?