תשוקה - מוקדש למטאדור שלי

הסיפור אינו מבוסס על מציאות אמיתית. שזורים בו פרטי אמת והרבה השלמת דמיון.. תשוקה. אתה לימדת אותי משמעות המילה. הכרנו ברווחים בין המילים. משהו שם משך אותי כמו פרפר אל האש. זה קטע... אני תוהה אם בכלל אמיתי המיתוס? מה לפרפר ולאש..... בין השורות רשמת שאתה נשוי. בחרתי להתעלם. למרות הטאבו...לדעתי כמעט היחיד שלי בעולם הזה... לא קראתי את השורה הזו. בכוונה או שלא. נשוי בייב לא נשוי לאחרים. נשוי לאחרת. אי שם בעולם חיה לה אחותי המטאפורית ואני גורמת לה סבל. סבל שהיא אפילו לא מודעת אליו.  קיצר. מתעלמת. התחלנו בשיחות.  בכתב .עם משפטים ותמונות. זה היה בילדאפ איטי אירוטי משמעותי ומחרמן. מראש הצהרתי שאין לנו סיכוי להיפגש. קווים אדומים וזה.... הראת לי טפח . הראתי לך טפחיים.  פתחנו לייב. הסתכלו אחד לשני בעיניים. השיחות הפכו חודרניות.  האצבעות האישיות טיילו למקומות. עמוקים. משמעותיים. נעימים ומלאי כוונות. הימים הפכו מלאים במילים השגרה נשברה אינספור פעמים. הסתובבתי לא פעם שעות עם תחתונים רטובים. לא נפגשנו. לא נפגשים.  קווים. אדומים . בהירים וכהים. אתה נשוי לאחרת. אין בי שום יכולת להיות זו שמשקרת. מתארים לעצמנו  מתארים אחת לשני מה היינו. איך יכולנו. כמה טעמנו. איפה ליקקנו . איפה הייתי שמה את ה... איפה היית נוגע ב... איפה היה הזה שלך . מה היה מצב ה מה שלי... אין מילה שלא עברה בינינו. אין נשימה שלא נשמנו שנינו. מכורים לקשר. מורמים על ידו. מורדים מתיסכולו.  מכירים לעומק .נשמות חשופות. באים קליל בלי תיקים ומזוודות. אין פרטים אישיים. לא יודעים מעבר. רק יודעת שבסוף היום.... אתה הולך לאחרת... רוצה אותך בכל נימיי רוצה לשים עליך תשע מידיי מוותרת על כל הנינג'ות מסביבי כדי לפנות. להיות. לגרות ולבנות עולם קסום . עולם אסור. עולם מושך ובלתי ניתן לגישור. נוסעת ברכבת לעיר רחוקה. בוהה בחלון רואה לא רואה. מדמיינת מחייכת מרטיטה עד שפתאום מבחינה. בך. אני סמוקה. חסרת נשימה. כן מזהה בודאות.  מכירה כל קימור בגופך. כל גומה בלחי שלך. אתה מתיישב.  ספסל לפני אבל עם הפנים אלי. עיניים נפגשות.  מבטים חודרים. זימה מניעה לרכבת את הגלגלים.  הזרועות שלך תפוחות. ארוזות בשרוולים הדוקים.  הוריד שיורד מכתף למרפק מדמה עבורי וריד אחר שעולה ודופק. מרגישה שהקרון בוער מבפנים. תכף יבוא לוחם האש לקרר לי את הבפנים. מוציאה את הנייד וכותבת לך. מתחילה במילה ועולה במהירות לתעופה. מתארת לך  איך תכף. ממש בעוד פחות מתחנה אני אהיה שם בתא . שעונה בין כיור לחלון ישבני מורם ושיערי מונף אחכה לחדירה של קרן הקרנף. כל קו אדום שאי פעם נתווה - התפוגג התפורר התמוסס הצטמצם ואתה ספסל מולי סמוק לחיים מחזיר לי בתיאור משל עצמך איך שם באותו התא תנשק אותי. תגרגר באוזני תחפון את שדי ותצמיד אליך את חלציי איך את החולצה תרים ופטמה ורודה תלקלק איך את המכנס תפשיל ויד שמאל בין שפתי תעביר איך תרגיש אותי בלי גבול בלי גומי בלי סייג איך תכניס אלי את גופך החזק הנוקשה הנרעד. הרכבת תתן מקצב ואנחנו צמודים מאוחדים מרוגשים כמו פריחה של חצב. חד פעמי בעונה מסוימת. פרח מוגן שאסור לקטוף.  ארוך אפרפר ומלא און. מזדקר לו אי שם.את השמים  דוקר מחכה שיבוא כבר סיפור אחר. הוא שייך לאדמה. שייך לאחרת. ואני רק יושבת מולך.  לחיי אדומות . נטועה בכיסא בלי יכולת לזוז.  מסתכלת על חולצה מכופתרת שבקושי נסגרת על גוף של אבן עם נשמה של פרפר רוצה להוריד כל מחסום . כל הבטחה שכתובה על נייר. בת גלים. בת יפתח. בת יענה. בת ים. בת זונה. אני הולכת לאי שם. קמה. עוברת . מפיצה את הריח. שולחת מיזכר לאישה על הירח. נוגעת בכתפך בלי משים ברפרוף עם הנשימה שלך כל נוסע בקרון יכול עכשיו לעוף אתה קם אחרי נצמד אלי מאחורי הדלת אני מרגישה את הפרפר אני בוערת כמו אש מסתובבת אליך מאשרת לך נמסה אל בין זרועותיך אין לי גבול. אין לי סייג. פורקת כל עול . נותן לך אישור שמעכשיו אתה יכול לקחת אותי למקום בו אוכל לשחרר כל אזיק.  לתת ביטוי לתשוקה להפוך לגל של תחושה. רכה עצמתית אינסופיות וקלה. מתמסרת אליך נותנת את הכל. מעכשיו אתה נשוי. נשוא. נושא. מחזיק בתשוקה ומדליק בה את המשואה. אש שמושכת פרפר. יודעת היום שקווים . בכל מיני צבעים נועדו כדי לחצות אותם. הלוך ושוב לכאן ולכאן לדרוס ולרמוס כדי שאפילו הם בעצמם כבר ישכחו שפעם היו קווים.