הזמנה מזוג קוקולד

"אז תגיד דוגרי" הוא זורק פתאום בלי קשר לאף אחד מנושאי השיחהשנמשכת בצ'אט כבר חצי שעה "יש לנו איזשהו סיכוי שאתה תגיע אלינו, לבדך"? "אממממ… טוב… זה בא קצת במפתיע…" מביך משהו. אנחנו נפגשים רק כזוג ועם זוגות. השיחה איתו הייתה מתוך עניין גרידא. לשם הפטפוט. אבל מצד שני, הם נחמדים. התמונות שלה מפתות מאד, ונוצר מצב שיש סיכוי כלשהו שזה למרות הכל יתאפשר. חריגה של פעם בחיים. "תגיד, למה דווקא אני? אני מבוגר. אני לא הכי חתיך. אתם יכולים לבחור כמעט כל מי שבא לכם. ואני בכלל מבוגר ממך משמעותית, וממנה בכלל". "שמע, זה תחושת בטן שלי. אני קורא אותך כבר הרבה זמן ו… בא לי נו." "ואתה יודע איך נראה הכרטיס שלנו הרי". "עובדה שעוד לא סירבת!" הוא מרגיש את הלבטים בקצב ההתכתבות. הוא יודע שאני עם האשה, ויכול לשאול ממש כעת חיה… שזה באמת מה שאני עושה. באותו זמן הוא רושם: "059-7857851 רונית. היא מחכה לשיחה ממך מחסוי. ואני שולח לך תמונות למייל - יותר שטיח אדום מזה, תגיד"? אני מוצא את רונית בפייסבוק. התמונות שנשלחות אלי זה חוסר אחריות שרק קוקולדים מכורים יקחו סיכונים כאלו: תמונות עירום מפתות, בחלקן פנים. תואמות את הפייסבוק. זה נשמע כל כך הזוי שאני מתחיל לחשוב שאולי זה מישהו שרוצה להטריד את רונית וחיים, ומציג אותם כזוג קוקולד. אבל אז מניין תמונות העירום? נו - כמה הזוי ככה אמיתי. מעבר לשולחן נורה לעברי מבט שובב. "נו תעשה משהו משוגע פעם. תנסה". לעידוד משם לא ציפיתי. העולם השתגע היום. מחייג לרונית. הקול שלה גבוה ועולץ. מתנגן.היא משדרת הססנות וביישנות, לעומת חיים ששידר ביטחון ושליטה. מוזר. זה זוג קוקולד? טוב, מה אני מבין?! בהחלט יכול להיות הכל. אני לא סוגר כלום עם רונית. היא עושה מה שחיים אומר בהיכרות. אמר לה להיות נחמדה אלי, ולראות אם בא לה. אמרה שכן, וממילא סומכת עליו. חוזר לצ'אט איתו, המום מעצמי. המום עוד יותר מאשתי. המום מהעולם: ומתחיל לקבוע איתו. דבר ראשון - ממתינים שבועיים. מצדי כדי להיות בטוח שהם סגורים עליו למרות הגיל, ושרינה באמת שלמה עם זה, לאורף זמן. מצידו כדי שרונית תשכח בכלל שדיברה עם איזה אחד זמר. לחיים יש מזימה שהוא רוצה לעולל, והוא מצייר לי את הקווים הכלליים. מו שקבענו אני ממתין במקום קרוב להתרעה בתיזמון מדויק. רונית תקבל מימוש פנטזיה שלא חלמה בחיים... צילצול וניתוק מהמספר שלו. אני מניע, ואחרי דקה עומד אצלם בפתח. המיקום שלהם - מטורף! אני מרגיש כאילו נפלתי לקומדיית נעורים סקסית אמריקאית. סדק בדלת.אני פשוט נכנס. חיים רוצה את כל החוויה. מחכה לי ישוב מראש בכיסא המשרדי בעיצוב יוקרתי, לבוש מחויט ומעונב בחליפת העסקים. רונית חשבה שיוצאים לאירוע של החברה. זרם המים נשמע מהמקלחת הצמודה לחדר. אני מוציא את החבלים מהשקית. קושר אותו חזק ובלי רחמים הדוק לכיסא. תוחב לו את העניבה לפה, ומקיף בצלוטייפ עבה שלוש הקפות סביב הראש. את העיניים אקשור לו אחר כך. רק עכשיו אני שם גרב ניילון על הראש, ופותח בשקט את הדלת לאמבטיה. חיים דאג להיכנס לשאול משהו כשרונית התקלחה, ולא סגר עד הסוף כשיצא. בכוונה. התמזל מזלי, והיא עומדת באמבט, שרה (לא רע בכלל) כשהיא מחזיקה את הטוש צמוד לגבה. הגב אלי. השיער מלא שמפו. ביד שלי חבל עם לולאה מוכן לתגובה מהירה. מהכיס הימני שלי משתלשלת גרב נקיה. התנועות מהירות והחלטיות. אני מבין שארטב - אין ברירה. הבהלה שלה אמיתית. זה החלום שלהם. זו הפנטזיה. בעיקר שלו, אבל גם שלה. אני דווקא לא מת על משחקי תפקידים, אבל מה אכפת לי? מבחינתי הרקע הזה שבנינו הוא תפאורה שתפקידה להדליק אותם. למה לא? אני לא יודע לתאר את התגובה שלה. חששתי מפניה מאד. היו לי על זה התכתבויות ארוכות עם חיים. זה לא צחוק שכל הסיפור מפתיע אותה ככה. אצבעות היד השניה סורקות את הבלונד המשיי. השיר עליז. ג'וני מיטשל. הקימורים שלה חלומיים, הישבן אדום מחום המים… וכנראה יהיה תפקידי להותירו אדום, כהה יותר. חיכיתי בשקט קרוב מאחוריה, המים מסירים את השמפו המשולב במרכך, מפריעים לה לשמוע ולהבחין בנוכחות הזרה בחדר. בדיוק ברגע שאני מחליט לתפוס לה את הידיים היא קוראת: "חיים הכנת לי את המגבבב….. אאהה!" הצעקה שלה קצרה כשאני מכניס במהירות את הלולאה סביב שתי אמותיה ומהדק וכורך. הצלילים אחר כך חנוקים. לי זה מזכיר כשחולמים סיוט ומתקשים לקרוא בו לעזרה. היא קטנטונת וידיה כבר לא יכולות לזוז הרבה. בקלות אני מושך אותה אלי מחוץ למקלחת. אני לא גיבור גדול, ולא מנסה להרים אותה באוויר. היא רטובה, ואם תחליק ויקרה לה משהו - זה לא שווה את כל ההרפתקה. אז אני גורר כדי לשמור עליה - וזה מתבטא בתנועות שהן דווקא יותר מזלזלות לכאורה. אלימות לכאורה. משפילות. נגררת רטובה על הרצפה (שיש באמבטיה! טחונים). אני מושך אותה אל החדר ועיניה נפערות מעט כשהיא רואה את חיים קשור ככה. אני מניח שהרוב כבר הצגה. היא ראתה אותו קשור בטח יותר מפעם. לא? רגע, האמת שלא שאלתי… ואולי הוא צופה בלי להיות קשור? כי אם זה משחק… אז היא שחקנית טובה! התגובה שלה לא לוחמנית בכלל. יותר לכיוון של שיתוק מהלם. אני מושיב אותה על חייםרגליה פשוקות מעבר לרגליו שקשרתי בכוונה צמודות זו לזו לכל אורכן.משלב את קרסוליה מאחורי שוקיו, וכך קושר אותן. הגרב עוברת לפיה, ומקבלת עיטוף בצלוטיים סביב הראש, כמו העניבה של חיים. (אוף כמה חשבתי על כל זה!! אין לי מושג בעניינים האלו, אז מי שזה נראה לו חובבני - צודק בהחלט)! ראיתי הרבה דברים בחיי, אבל הלהיטות של חיים שעומדים "לגזול ממנו" את אשתו ממש מעל רגליו - כזאת התרגשות טרם ראיתי. ואולי הוא סתם אדם מוחצן. אבל ההתרגשות שלו מדבקת, ואני מבין שאני עומד לדפוק עכשיו את היפהפיה הזאת. בסיפור בראש שלהם אני אנס. בסיפור בראש שלי, הם משחקים משחקים, ובמציאות יש הסכמה מלאה. וההתרגשות שלהם מדבקת. קצת אחרי שמתחיל החלק העיקרי בסשן, רונית ברמת התלהבות כזו, שאני מחליט לנסות להכניס טוויסט לסיפור. ראיתי פעם סרט פעולה כזה, שאחת מקרננת את בעלה הטרי והחנון (חתונה בשביל כסף מבחינתה) עם הפושע שחטף אותם. משתפת איתו פעולה מרצון. (בסרט המסכן מתאבד בתליה - פה הסיפור מאד אחר). אני לא מספיק לממש את הרעיון ולשחרר את רונית - ודפיקות עזות מאד נשמעות בדלת. אני יוצא מהתפקיד. משתתק, ובמקום לסמן באיום כלשהו לחברים שישתקו, אני מסמן להם כולי מכווץ, באצבע על השפתיים, כשאני חושב שאולי התרמה למשהו… לא בדיוק זמן טוב לזה כשאנחנו באמצע ההתעסקויות. שוב שלוש דפיקות רמות, והפעם קריאה בקול רם מבחוץ: יש לך 5 שניות לפתוח או שאנחנו מפילים את הדלת! מכסה את רונית במגבת, מושך סביבי את סדין המיטה, וממהר לדלת. רק פותח סדק - וכבר נהדף לאחור. שוטרת קטנטונת אבל מאד מוצקה, צמות שחורות, כובע פורמלי, תג שם: יפית טולדנו. חשבתי שאני הייתי זריז עם רונית… אבל יפית? אין לי מושג מתי ואיך הספיקה לאזוק אותי. "הדיירים לחצו על כפתור מצוקה. השומר למטה הראה לנו תמונות פספורט שלהם - זה לא אתה! איפה הם?" תבינו את הסיטואציה: אני עירום מלבד קונדום שחור (חיים התעקש) אזוק, מנסה למלמל הסברים מבולבלים בעוד יפית ונמרוד (193 ס"מ, הבחור רזה ודק… "שרוך" אבל חזק) אוחזים בזרועותיי וגוררים אותי לכיוון ממנו נשמעות האנקות מבעד לגרב/לעניבה. כשנכנסו לחדר וראו את המצב, היחד כלפיי נעשה כמעט אלים. נזרקתי לרצפה, שם אזקו אותי מחדש עם ידיים מאחורי הגב, שרשרת האזיקים עוברת מאחורי רגל המיטה הכבדה. רונית ששוחררה ראשונה התחילה לתאר את תלאותיה כחוויה מלאה של אנס שחדר לאמבטיה שלה… הבנתי שאני נמצא בצרה צרורה כשסיימו לשחרר את חיים, כולל את פיו מהצלוטייפ - וכשהוא התחיל לדבר, הסיפור שלו לשוטרים היה גיבוי מלא של הסיפור של רונית!!! יצא לי כל הצבע מהפנים! אני לא יודע לאיזה תרגיל עוקץ נפלתי, ולמה. התחלתי להריץ בראש נסיונות להסביר… מאפיונרים שצריכים איזה אליבי למשהו. אולי ילבישו עלי דברים נוספים, איגרות חוב שנגנבו להם מהכספת או לך תדע מה עוד. תוך כדי איסוף העדות שנמרוד שקד בסבלנות על כתיבתה, היו חילופי דברים בקשר בין יפית ליומן בתחנה. שולחים ניידת נוספת לאסוף אותי, יחד עם ניידת זיהו פלילי לקחת עדויות מהשטח, וגם פסיכולוגית לקורבנות. האירוניה שיגע אותי - איזה פסיכולוג יסדר לי את הטראומה הזאת עכשיו??? נתנו לי כמה דקות שנראו לי כנצח להתייבש בישיבה אזוק למיטה, לפני שיפית משכה בפתאומיות את המכנסיים שלה כולל תחתונים עד הברכיים, דחפה את החריץ של הישבן שלה אל האף שלי, כשהיד שלה נשלחת לאחוז בעורף שלי ולהצמיד - ושאתה בתקיפות: "נעים לך ככה? האה? שעושים בגוף שלך מה שרוצים? אנס עלוב!" הייתי בכזה הלם, שלקח לי זמן לשים לב שחילופי הדברים המזויפים בקשר עם "יומן התחנה" נפסקו, ושזו לא שוטרת שקיבלה ג'ננה שדוחפת לי את התחת לאף - אלא סווינגרית שרוצה תשומת לב. "קראתי שפרצי אדרנלין ובהלה מובילים לסקס סוער" אמרה לי רונית באדישות. "דפוק אותי חזק מול בעלי". חיים כבר היה שוב קשור. נמרוד קשר אותו, ואז ההבנות קשרו אותו. את ההמשך לא אתאר… רק אעיד שרעיון הבהלה, לפחות לסיבוב הראשון…? עובד, באבואה עובד!! [כל מילה פה היא פיקציה]