אמונות, קינאה, ואגו במערכות יחסים

כן כן, חוזר לכתיבה ה'כבדה' שלי... הטריגר שלי לכתיבה אינו אישי, אלא בעקבות סטריפ של קומיקס פוליאמורי שאני עוקב אחריו http://kimchicuddles.com/post/159192859235/self-care-isnt-selfish-support-kimchi-cuddles-by אז חשבתי. כמה האגו מניע את הקינאה, וכמה מדובר ברגש פרקטי שנועד לגונן עלינו? למדתי הרבה בשנים האחרונות... פעם הייתי מצטט מה שרבים עדיין מצטטים על כך שלגבר אסטרטגיה של פיזור הזרע היא כדאית, ולאשה זה מעט מורכב יותר: היא תחפש בנזוג שיהיה טיפוס מחוייב, שיישאר לצידה ויעזור לגדל את הצאצאים (בכוחו / כספו). אבל מצד שני, היא תחפש גנים טובים לאותם צאצאים, שזה א בהכרח הגנים של הבנזוג (משיקולי אינטליגנציה / עוצמה פיזית / עוד-משהו? ). אבל השתכנעתי שבמהלך כ- 200,000 שנות קיומו של הגזע האנושי, 90% מהזמן הזה חיינו בשבטים, כאשר הילדים מגודלים על ידי השבט. נשים מניקות לא רק את ילדיהן שלהן. כשאם מתה בלידה, הצאצא מגודל על ידי השבט, בדיוק כמו במקרה המשמח שהכל טוב. האב... לא יודעים בכלל מי האב, כי נשים וגברים בשבט שוכבים עם מי שמתאים להם מתי שמתאים להם. (שבטים של ציידים/לקטים שעדיין קיימים, חיים בערך ככה). אז רעיון ה"אסטרטגיות" מהפיסקה הראשונה מתגמד מעט - אם כי לא ניתן להתעלם ממנו כליל... בכל זאת, ביולוגית שרדו גנים מסיבה מסוימת. נשארה לי חידה חצי-פתורה, ולא ידוע לי על תזה מדעית שתפתור את זה לחלוטין. אוקיי, אז למדתי. מה זה קשור לרגשות ולקינאה? טוב, אז אם אנו צאצאים לגזע שלא חי בנאמנות מינית (ובהתחשב ששינוי גנטי אורך אלפי שנים רבות), אולי הקינאה אינה רגש טבעי לנו? לאו דווקא. אני חושב שקינאה היא רגש טבעי. רואים ביטויים לקינאה לא רק במערכות יחסים זוגיות. רואים ביטויים דומים מאד בקרב ילדים. כשה- BFF פתאום מתחיל להסתובב עם חבר חדש, והילד מרגיש שמעמדו כחבר הטוב מתערער, אז הן הרגשות והן האסטרטגיות הננקטות על ידי "הנפגע" דומות מאד לתופעות שאנחנו רואים בקרב זוגות בנוגע לבלעדיות מונוגמית. האסטרטגיה הבולטת היא הטלת וטו: "אם תשחק איתו אז אני לא אהיה חבר שלך יותר". דומה לאיום בגירושין, לא? אסטרטגיה אחרת היא לבלוע את הרוק (או "את הצפרדע" - כל אחד יבחר) ולהצטרף למשחק. או סתם להיות עצוב. אסטרטגיית הוטו היא חזקה אבל מסוכנת. הרווח ברור: אם הוטו מתקבל, חוזרים לסטטוס קוו הישן. "הפולש" מגורש בבושת פנים, והחבר הטוב חוזר לשחק רק עם מטיל הוטו (...אלא אם הוא "בוגד" וממשיך לשחק בהחבא עם החבר החדש). אבל אם הוטו נכשל, המאיים מאבד הכל: או שהוא מממש את איומו ונותר לבד, שזה בדיוק הדבר שממנו הוא חשש - או שהוא נשאר, ואיומיו מאבדים תוקף, והוא נאלץ להשלים עם המצב. למי זה . ל . א . קרה בילדותו? אם לא באופן ישיר, אז כצופה?? מי לא היה אף פעם מעורב במעין משולש מסוג זה? האם בהכרח יעלו רגשות קינאה? ואיך כדאי להתמודד איתם? אני חושב שהבסיס שיקבע מתי בכלל יתעוררו רגשות קינאה, טמון באמונות של האדם שמתחיל לקנא. מהמון צ'אטים ופוסטים שקראתי בשנים האחרונות, הן בקהילה כאן, והן של פוליאמורים, אני רואה מצבים של תגובות הפוכות לחלוטין זו מזו. * אנשים שמקנאים ספציית לפעילות המינית: הבנזוג יכול מצידם להתאהב מעל הראש באחר - רק לא לשכב איתו. אם יש סקס אז עולה קינאה. הסבר אחד יכול להיות: שאנשים אלו מאמינים שסקס מקודש לזוגיות. שעצם האקט המיני הוא מה ששובר משהו בזוגיות הקיימת. * אנשים שנהנים לראות את הבנזוג באקט, ורואים אותו כאילו נעשה איתם ואפילו עבורם - אבל מקנאים מאד אם יש הבעות חיבה לא-מיניות: נשיקות פה-לפה אינטימיות ארוכות ורטובות, או התכרבלות ארוכה בכפיות לאחר האקט. הסבר אחד יכול להיות: שאנשים אלו מאמינים שאהבה ומין באים בנפרד, ולכן ההנאה המינית היא משהו שלא חייב להיות בלעדי, אבל ביטויים רכים יותר של חיבה מעוררים את קינאתם. * יש אנשים שקינאתם מתעוררת כאשר הבנזוג מקדיש מזמנו למאהב, וזה מתחולל בין המפגשים: סמסים, טלפונים, או בהיהה באוויר במבט חולמני תוך מחשבות על המאהב... הסבר אחד יכול להיות: שאנשים אלו מאמינים שהשקעת הזמן הזו באה על חשבון זמן שהיה צריך להיות מושקע בהם, בזוגיות. או בבית וחיזוקו (סידורים, ילדים...). * יש אנשים שקינאתם מתעוררת כשהאקט נעשה בטריטוריה שלהם. המאהב "השתמש" להם בבנזוג?! נו, ברור. זו הרי המטרה. שישכב איתו, שיתכרבל איתו כפיות, שיתנשק איתו, ושיאהבו אחד ת'שני, וידברו שעה בטלפון כל יום. אין בעייה... אבל למה לעזאזל הוא השתמש במגבת שלי???!? הסבר אחד יכול להיות: שאנשים אלו מאמינים ש- "אני צריך שיהיו לי דברים שהם שלי ורק שלי"? הרי המגבת תהיה מחר מכובסת וריחנית כרגיל, וחוץ מזה ברור שהיא תתבלה ותוחלף מתישהו. אתה מתחכך בבנזוג שלך שהתחכך במאהב שלו... זה לא אותו דבר עם המגבת? כנראה שלא, אם האמונה היא שיש דברים שצריכים להישאר "רק שלי", גם אם בין הדברים האלה לא נכלל הבנזוג. אז יוצא שכל אחד מקנא במצבים אחרים לחלוטין. והאסטרטגיות (לסווינגרים) להתמודדות עשויות להיות הפוכות בקיצוניות (גם כשהאמונות דומות מאד). יש אנשים שלא רוצים לראות, לשמוע, או אפילו לדעת מה הולך עם הבנזוג. זו אסטרטגיית 'רחוק מהעין רחוק מהלב'. ולעומתם יש הקיצוניות ההפוכה: הכל מותר לבנזוג כל עוד זה נעשה לעיניי. זו אסטרטגיית 'אני בשליטה'. כמובן קיימת גם האסטרטגיה המונוגמית. אסטרטגיית 'אסור לך אחרת אני עוזב'. התזה שלי היא שהמשותף לקינאות השונות הוא שכולן באות מאגו. כולן מונעות מפחדים. כשהזוגיות טובה, וממלאת תפקיד בחיים, אז הפחד הזה אולי פחות מוצדק מגודלו. כשהזוגיות אינה טובה, אולי לא כזה אסון אם היא תסתיים. מממ... היה לי הרבה להרחיב בנושא הזה - אבל התעייפתי, ואני נעשה עסוק... אז משאיר את זה כאן לתגובות - למעטים ברי הסבלנות לשיחות ממין זה. :B