הפסקות בקשר (שלנו) מחרמנות אותי

הפסקות של שבתות וחגים הפסקות יזומות הפסקות שאולי הן הסוף או התחלה חדשה הפסקות לא צפויות או לא מתוכננות הפסקות כי אתה מעוניין בהן או כי אני מעוניינת הפסקות כי צריך כי הדברים המחייבים האלה משתלטים לנו על הזמן והחשק וזה לרוב טוב הפסקות שאין להן זמן מוגדר לפעמים בלי הסבר של ממש... מן ניתוק הדדי לטובת השיגרה או לטובת האחר או שסתם העיקר לטובה אז הן אותן ההפסקות האלה לרוב- מחרמנות אותי מסדרות לי את הראש ביחס לעצמי...לרצונות שלי...לחשקים שלי...ללבטים שלי.. לחיים שלי... לשיגרה שלי (שאגב לא רעה בכלל) – סוג של עיבוד נתונים עצמי מחדדות ומדגישות את הלא מובן מאליו גורמות לי לכתוב ואז... --- או שהקשר חדל ולא ...לא תמיד זה ברור....כי בעיניי יש הרבה טיימינג....לפעמים פתאום אחרי התובנות זה פחות מתאים ....מי מאתנו פונה ומתפנה לכיוון אחר...כי כך יצא.... ----או שפתאום זה קורה החיבור הזה בינינו לפעמים בלי התראה מוקדמת שבאה מצידך או גם מצידי כי פתאום בא לי אותך...שוב ....לפעמים כן עם התראה מוקדמת כי אמרנו ש....למרות שלא תמיד התכוונו ש...ואני שוב בבלבול מהול בריגוש... אין כמובן ספק לגבי הבא לי אבל ספקות אחרות זה עדיין ממשיך?!...אף פעם זה לא באמת המשך ישיר של מה שהיה....לאן זה יוביל אותי הפעם העונג הזה וכל פעם זה משובח יותר וכל פעם זה רחוק יותר וכל פעם זה זיכרון מתוק יותר...וברבדים מסויימים עדיין זר....מרענן מחדש.... תן לי עוד קצת מימך ותמיד צריכה את הזמן הזה להתרגל אליך שוב.. מחדש... כי הראש מיושב אחרי reset וזה שוב מהמם איתך וממכר...ותמיד ברגעים האלה אני איתך כאילו אין מחר והמוח מתוכנת תמיד כאילו הפעם זה העונג האחרון שלנו... הרגע...המפגש הזה בינינו שאני מסגלת לעצמי תחושה שזה כאן ועכשיו ואין עתיד (כי זה נכון כי זה נוח כי היום אנחנו פה ומחר אנחנו....) מעצימה את הרגע הזה לפחות בעיניי... בכלל לחיות עכשיו זה משהו שאימצתי בחודשים האחרונים מאז ש... (כמובן תמיד לצד זה תמיד מחושבת בכל זאת צריכה להצדיק את המקצוע שבחרתי) ובעניין שלנו (שלי ושלך) בפרט תמיד היה לי את הקטע הזה.... כי אפשרת.... ובזמן אותו הזמן של הבין לבין אני מתענגת על זיכרון ישן או אחרון שמעורר חשקים ויצרים ובתור אחת שטובה בלדחות סיפוקים אני ממש מושכת את הרגע עד שאני נטרפת ממש ואז פתאום זה בא הפורקן הזה שלו אני תמיד מחכה... חג שמח