תשאירו לי את החופש לפנטז

הפנטזיות האלו מתרחשות ביני לבין עצמי, יש את אלה שאני יודעת שבחיים לא יתממשו אבל דווקא הן מתפרצות לי באופן שכיח בתאים של המוח קרוב לוודאי שהוודאות של החוסר מימוש היא זו שמעצימה את הפנטזיה.. כל פעם מחדש... שלא נדבר על היצירתיות המתחדשת בהן כל פעם מחדש... אולי כמו בסרטו של וודי אלן : "ויקי כריסטינה ברצלונה" משפט המפתח סביבו קמות ונופלות כל האהבות כולן הוא: "האהבה הרומנטית היא האהבה הלא ממומשת". לטענתו, רק ה"ערגון"- אותה "תשוקה שפיצית" אל שאינו בר מימוש, יכול להחזיק את המתח הרגשי הנדרש לאהבה הרומנטית. אז זה נאמר על אהבה ובאותו משקל מנסה למצוא כינוי לפנטזיה לא ממומשת שהיא...שהיא מה???? יש גם את אלה שספק אם כן או לא לפעמים הן נראות רלוונטיות יותר מתמיד ולפעמים הן הזויות לחלוטין.... לאלה שציינתי לעיל תמיד מלווה בי הפחד להיתפס כנועזת מדי, מינית מדי, משהו שיוביל למבט מזלזל, שיכול ברגע לכבות את הפנטזיה ואת החשק. חוששת שהן יעוררו בושה ורגשות אשם. כאילו בעת המימוש זו נקודת אל חזור .. מאותו רגע המימוש הכל יכול ויהיה אחרת שונה כ"כ ההסתכלות שלי בעיני עצמי ובעיני האחר....שאולי פתאום אחרי זה סף הריגושים שלי ישתנה אולי יעלה...אולי פחות אהנה מהרגעים הקטנים למרות שאני כותבת את זה עכשיו ואני חושבת שזו שטות גמורה.....אולי אפילו מימוש הפנטזיה תביא אותי לאכזבה אישית מעצמי ממה שנהיה ממני (מה נהיה ממני??? אני עוד לא יודעת) ובכלל כל פעם שאני משחזרת אחת מהן אני מוצאת את עצמי מגיבה אחת פעם אחת זורמת כזו עד הסוף שאפילו אתה תהיה בשוק ממני....וכמובן רגע אחרי אני בשוק מעצמי...וברגע אחר באותה סיטואציה אני רואה את עצמי רוצה לברוח ולמחוק את הרגע שהיה עכשיו...אולי בכלל לא תרצה לראות אותי רגע אחרי...אולי בכלל לא אהיה מעוניינת לראות אותך...כי זה שהיית שותף לרגע הזה מזכיר לי את הרגע את החוויה הלא נעימה בלשון המעטה.... ויש את אלה שאני מפנטזת והן מתממשות ואחרי שהן מתממשות אני מוצאת את עצמי משחזרת עם אפקט הרחבה והשבחה ... ואז גם עולה שאלת השאלות – הרי שואלים אותי מה הפנטזיות שלי... אז האם לספר או לא לספר...למי לספר... האם אני רוצה לשתף? עצם השיתוף יכול להצביע על הצעה ליישום, להתנסות במימושה של הפנטזיה....כמובן שזה תלוי בפרטנר בקירבה בינינו בפתיחות בביטחון שיש לי בו, ביכולת ההדדית שלנו להכיל זה את זו האם השיתוף עלול ליצור ריחוק או פגיעה ששוב זו נקודת אל חזור – דברים וזמנים לא יהיו כשהיו...כמובן שאפשר לבחון את זה בנגיעה בנושא ברמיזה או שיח היפותטי על דרך של הומור.. אבל יש יש את הפנטזיות האלה שהן שלי ורק שלי והן אישיות ונועדו לגרות אותי וכאן באמת--- אז תשאירו לי את החופש לפנטז....