אמיר

מונולוג של שפחה

פורסם ב - 01/03/2012 בשעה 16:12

5878

חדר, מיטה, צינה. אני במערומיי על הרצפה, ידי קשורות מאחורי גבי, ראשי מושפל, עיניי, לא מסוגלות להביט, לא מעזות אפילו. הוא יושב בקצה המיטה, מביט בי בעיניו, במבט המקפיא הזה שלו, אני מרגישה זאת כסכין חודרת בתוך גופי, בוחנת, מחטטת, לא פוסחת ולא מוותרת. שקט, האוויר קופא מרוב מתח, השניות נדמות כנצח, מה עכשיו? מה אתבקש לעשות? מה הוא יעשה? מה יגיד? האם בכלל יטרח לדבר אלי? האם אצליח? כ"כ מפחדת להיכשל, בלשוני, בגופי, בכוח הסיבולת שלי. לא רוצה לאכזב, לא אותו, האדון שלי. משיכה עזה קוטעת את כל המחשבות באחת, הוא אחז בשערותיי וקרבני אליו, יושב בקצה המיטה, מביט בי. עיניי מושפלות, מפאת הבושה, היראה מפניו, חוסר היכולת שלי להישיר מבט, להכניס אותו לעימקי נפשי בדלת זו, העיניים. "הורידי את מכנסיי" הוא מצווה בקולו, בשקט אך בתקיפות, "שלא תעזי לבוא במגע עם גופי". "בשיניים" את הכפתור הוא פתח, אני מקרבת את ראשי אל מכנסיו, אוחזת ברוכסן, מושכת בעדינות, משתדלת שלא לבוא במגע עם גופו למרות שמשתוקקת כ"כ, תאווה, רעבה, זקוקה. הייתה נגיעה.. האף... לא שהוא ארוך כ"כ... אבל... נגיעה זו נגיעה... לא בכוונה, באמת שלא... אולי לא הרגיש...הלוואי שלא שם לב... אחרת.... כ"כ הרבה מחשבות, חששות, פחדים, הלב פועם בחוזקה, עד אשר לפתע, עוד לפני שהבנתי מה קרה כאן , את חומרת הנגיעה, אני מוצאת את עצמי מועפת מעליו ונוחתת חזרה למקום בו הייתי תחילה, על הרצפה. כואבת, מושפלת, אכזבתי. אני יודעת שהוא כועס עליי ועוד יותר מכך אני כועסת ומאוכזבת מעצמי. מנסה בכל כוחי, לא, לא לבכות, לא לידו, לא כך, לא במעמד זה. אבל לא יכולה לשלוט בהן, בדמעות הללו, ככל שמנסה למנוע בעדן הן מתחכמות, עושות דווקא וזולגות, מרטיבות, מביישות, הופכות אותי לשבירה, חלשה, ללא הגנה. הוא הלך. אני מוטלת לי על הרצפה, בוכה, המכה כואבת, הלב מיילל, בכי פנימי, בשקט, תמיד בשקט אף פעם לא בקול. הדקות חולפות, הדמעות יבשו, אני שרויה על הגבול שבין ערות לשינה. חשה פתאום בנוכחות בחדר. מתעוררת, יודעת שזה הוא, פוקחת את עיני, לא מעזה להביט, לא יודעת כמה זמן הוא עומד ובוהה בי, בשפחה שלו, בילדה שלו, תוהה מה הוא חושב. שיגיד משהו... שיעשה משהו... השתיקה רועמת, מחרישה את אוזניי, דפיקות הלב מהדהדות כהלמות תוף גדול מימדים באולם קונצרטים בעל אקוסטיקה עילאית. ישותו מתקרבת אלי, כורעת מולי, הנשימות מתגברות, הלב שואף לצאת, להתפרץ.. הוא אוחז בסנטרי ומרים את ראשי אל מול פניו. עיני מושפלות להן, לא יכולות, לא מעזות אך כ"כ משתוקקות. "הביטי בי" הוא פוקד. אנחנו כ"כ קרובים, חשה בהבל פיו, בנשמותיו, מרימה את עיני לרגע ומשפילה שוב כאילו נפל גופי לבור מי קרח, מחסירה פעימה. "הביטי בי" קולו נשמע שנית, חלש אך תקיף הרבה יותר. אין לי כל ברירה. עיני חולפות להן על ברכיו, רגליו, חזהו, צווארו, מנסה למשוך זמן ככל שניתן, פיו, אוי כמה שהייתי רוצה לחבור אליו, להדביק את שפתיי לשלו. מי אני? לא אעז כלל... אפו, בנשמותיו הקצובות, מדודות אחת לאחת, המבט יורד חזרה לשפתיים, לא יכולה להמשיך לעלות, לא לעיניים, לא. אבל חייבת, הוא הורה, זה רצונו. מישירה מבט לתוך עיניו, כל גופי מצומרר, מרגע שעיני פגשו את שלו, אי אפשר, לא ניתן להזיז אותן משם, הוא תפס אותי, הוא נכנס לתוכי, לעמקי נשמתי, הכי פנימה שפנימה יכול להיות. לוחשת לעצמי "you say best when you say nothing at all" אחיזתו בשערותיי גוברת, הוא מושך אותי איתו אל המיטה. אני נגררת אחריו, זוחלת בניסיון להקהות את המשיכה, מתיישב בקצה, אני למרגלותיו, ידי מאחורי גבי, עיני שבויות הן בעיניו, כך גם נפשי, גופי, שלו הם. "קדימה" הוא יורה לאוויר, אני מושכת בשיני את רוכסנו למטה, בלי פשלות הפעם, הוא עומד ומסייע לי להסיט אותן הצידה. עכשיו התחתונים שלו, איכשהו מצליחה לאחוז בהן בשיני, אך בליטה דיי גדולה לא מאפשרת לי, הם לא יורדים, התחתונים. הוא מסתכל בי ומחייך, מבטי מושפל לרצפה, נבוכה, "מה אעשה איתך.. תגידי לי מה" ? נימתו משועשעת... מחייכת לעצמי חיוך מבויש שכזה, הוא נחלץ לעזרתי, אני משלימה את הפעולה ומסיטה את התחתונים הצידה, הוא מתיישב בחזרה בקצה המיטה, שוב ידו אוחזת בשערי מושכת אותי קרוב אליו, "פה גדול" הוא מצווה "יותר גדול" אני מבצעת, עיני עצומות. איברו חודר לפי באחת וממלא אותו, ידיו אוחזות בראשי ומכוונות את תנועותי, הוא יודע כיצד הוא אוהב, שום אישה לא תדע זאת טוב ממנו, זה נכנס עמוק מדי, מעט נחנקת. אני מוצצת, מצייתת, מתאווה לינוק ממנו, מאדוני. הוא גומר בפי.. "לבלוע הכל" הוא מצווה, אני משתדלת, יש הרבה, נשפך קצת, מספיק מבט חטוף בפניו כדי להבין מה עלי לעשות, משתהה לשניה, טעות, ידו דוחפת ראשי כלפי מטה, אני מלקקת את מה שנשפך. "ילדה טובה ילדה טובה" "את הכל" הוא פוקד ולא מרפה מראשי. אני עושה כדברו, עד לסיום המשימה, נהנת.. מאוד נהנת. משסיימתי והכל נקי הוא מצווה "לפתוח פה גדול.. תגידי אה..." הוא אכן מוודא שבלעתי הכל, מרפה משערות ראשי ומלטף, אני חשה בכפות ידיו מטיילות על פני עורי, נוגעות. ידו יורדת אל ערוותי, נרטבת כולי, הוא לא שוהה שם הרבה זמן, מרים אותי מהרצפה, משחרר את ידיי ואוחז בהן, לוקח אותי אל המיטה ומשכיב אותי לצידו. מרגישה את ידיו עוטפות את כל גופי, את הוויתי.

זוג1באישה1

פורסם ב - 06/03/2012 בשעה 15:49

מה יקרה אם אעתיק לכאן משהו מהחוויות שעברתי בתקופה המקצועית שלי שמתארות גברים שהושפלו על ידי, שהכאבתי להם ושגרמתי להם לזחול על 4 בשביל לרצות אותי. האם יקומו כל הנשים החסודות והגברים הבריונים ויעלו אותי על המוקד בכיכר העיר כפי שעשו לשפן?.... פורים שמייח העיקר ותהנו ביום חמישי

זוג1באישה1

פורסם ב - 04/03/2012 בשעה 15:05

קראתי בהנאה ובסקרנות מרובה. אני, שכל כך מכירה את הצד השני - ולמי שעוד לא מכיר, נעים מאוד - ליידי אלכס, שולטת מקצועית, כמה מרתק לקרוא אישה, כן שפן, הצלחת לתת לדמות חיות וחיים, ולהכיר כמה המשחק הזה של התמסרות טוטאלית יכול להיות מדהים. אז לכל הנשים היקרות שנפגעו, תבינו, כאשר שלושת הכללים נשמרים - בטוח, שפוי ובהסכמה, הפנטזיות והחוויות מגיעות לשיאים חדשים. ואני יכולה להעיד, שיש הרבה מאסטרים חתיכים ומוצלחים אבל הם מחפשים את הנשלטות השוות....;) יום טוב לכולם

אמיר

פורסם ב - 02/03/2012 בשעה 14:18

תודה לכל נאומי הסנגוריה ולמקטרגים. לא שאני צריך להתנצל או מרגיש צורך אבל... כתבתי פוסט, לרגע לא חשבתי שאלה יהיו התגובות. שוב, לא מתנצל על ה"סטיות" המיניות שלי אבל לצורך העניין אינני עוסק ב- Bdsm, אולי בשוליים, אולי תוך כדי .... בדיוק כמו כל אחד ואחד מכם ! שלפעמים אוהבים "לשחק" מעט או להיות אגרסיביים ברמה כזאת או אחרת, שום דבר מעבר. ( ובניגוד לחלק כאן אני מכבד גם את הקהילה הזו, אבל אחד לא נמצא שם בכפייה, אל תתבלבלו עם תופעת הזנות בכפייה למשל.. ) אם מישהו היה טורח לקרוא פוסטים אחרים שכתבתי היה מגלה מגוון נושאים שונה, לדעתי יש עוד פוסט ש"חוטא" בכתיבה בסגנון כזה אם כי הרבה יותר עדין, ישנם פוסטים שזכו לתגובות יותר נעימות גם מהמקטרגים לפוסט האחרון. ישנו גם פוסט קליל, חביב ומצחיק בשם "קרמבו" שזכה לעשרות תגובות מחוייכות וראו איזה פלא... אני בכלל לא אוכל קרמבו ! בשורה התחתונה, נכתבו כאן דברים מכוערים, אין באתר זוג, בודד או בודדת שמכיר אותי או שנפגשתי איתו, אני נמצא כאן מהסיבה היחידה שאני נהנה לראות, לכתוב ולקרוא. לכל מי שמעט התבלבל אסביר שוב.. זה פורום / בלוג ולא טור דעה במוסף הסופ"ש בעיתון של המדינה ואני אינני פובליציסט, בסה"כ כותב להנאתי. מעולם לא ציינתי שאלה חוויות מהמציאות או פנטזיות.. וגם אם כן.... זו בסה"כ כתיבה. לא הייתה לי שום כוונה לפגוע באף אחת ואחד, לא לרמוס, לא להשפיל ולמען האמת אני גם לא מרגיש שעשיתי זאת.. אך אם יש כאלה שנעלבו זה מה שחשוב בשורה התחתונה ועל כך אני מצר. על הדרך והסגנון שהם בחרו אני מעדיף לא להגיב, אם הם חושבים שהדרך עשתה עימם חסד אז שיבושם להם כמו שאמרתי אני לא במשחק הזה, מצחיק שכולם חושבים שהם יודעים מי אני... שכיר ומכוער :-) ... זה רק אני שחושב שלנשים נגרמים עוולות בהרבה מקומות וממספר רב של סיבות ?? ע"י אנשים כאלה ואחרים בתפקידי כוח וכו' או שמא הבעיה היחידה שלהן הם שכירים מכוערים ? :-) שיהיה סופ"ש פרוע / רגוע ( ע"פ בחירה ) לכולם.

אמיר

פורסם ב - 02/03/2012 בשעה 01:48

אני מכבד את חופש הביטוי שלך ואפילו את השפה שבחרת. הכל סביל, גם אם נכון או לא... הנייר סובל הכל. לכנות אותי מספר פעמים פדופיל זה לא רק לא בגדר סביר כי אם פלילי... לא יודע מהי השכלתך אבל לא צריך להיות, עו"ד, משפטן או נוטריון כדי לדעת שאת עושה פה דבר חמור מאוד וכל זאת בשל פוסט . כמו שאמרתי.. אני לא במשחק הזה, תגובתך חמורה ופלילית אך בעיקר מראה שבחלק ניכר מהזמן אינך כשירה קוגנטיבית. שיהיה לך סופ"ש רגוע, תנסי לרגע לשטוף את הפנים עם וואליום נוזלי כי נראה לי שאינך נינוחה.

אמיר

פורסם ב - 02/03/2012 בשעה 01:22

לא יודע אם שמתם לב אבל המונולוג הוא בעצם של האישה, עולם הדימויים הוא שלה, הסיטואציה, בחירת המילים וגם הרצון להיות בסיטואציה. באופן אישי ללא קשר אם אני אוהב את העולם הזה או סתם כותב לשם הכיף אני מאמין שכל מה שנעשה בהסכמה ורצון הדדי הוא לא משפיל ולא בגדר סטיה . בכל מקרה הדיון פה חורג מפרופורציות וגולש למקומות שלא ממש מעניין אותי להיות בהם, נאמרים פה דברים חמורים מצד מספר אנשים וכמו שאמרתי.. אני לא במשחק הזה! ולכן.. לכל מצקצקי הלשון שיהיה סופ"ש נהדר .

אמיר

פורסם ב - 02/03/2012 בשעה 00:52

טוב נו.. אז זו האינטרפטציה שלך למה שכתבתי.. את החלטת שזו פנטזיה שלי וזו זכותך.. זה בסה"כ פוסט קצר שלקח לי 20 דקות לכתוב ולא התעמקתי בו יותר מדי, בטח לא כמוך. לגופו של עניין... אני לא בטוח שהבנת את שכתבתי... לגופם של הדברים... הרטוריקה והאינטונציה שלך מעידים בעיקר עלייך ולא עלי, מכיוון שאני לא נמצא כאן כדי לנהל ויכוחים וירטואלים בעיקר חסרי בסיס, אני אכבד את דברייך ואת דעתך. צר לי שלא נהנת לקרוא ושיהיה לך אחלה סופ"ש.

אמיר

פורסם ב - 01/03/2012 בשעה 20:22

רמבו

פורסם ב - 02/03/2012 בשעה 01:08

ההערה שלך מעידה בעיקר עליך ועל עולם הסיטאציות של המגיב. אחרי שקראתי את התגובה שלך, אמרתי לעצמי , על מה הוא מדבר ? הלכתי וקראתי שוב את הפוסט של הבחור , ואז הגעתי ל"ילדה" המדוברת , מעניין שאני קראתי , לא העלתי על דעתי שהכותב התכוון לילדה , פשוטו כמשמעו אלא לבת טיפוחיו. זה מזכיר לי על האיסור של רבנים מסויימים במגזר החרדי על נעילת נעליי לק לבנות 12 שמא תהייה התשקפות ויראו להן את התחתונים .

רמבו

פורסם ב - 05/03/2012 בשעה 23:58

כמה צרות אופקים , כמה חוסר סבלנות לאחר , כמה דיעות חשוכות יש (לחלק ) מבאי האתר הזה !!! הייתי מצפה לפתיחות ולקבלת האחר ולא לעשות דה לגיטימציה לאחר.

גיא

פורסם ב - 10/03/2012 בשעה 01:49

כל אחד מכם מדבר על משהו אחר לגמרי..... "זוגדורוצהזוג" אמר שלא מתאים לו "בגידה בהסכמה" שכך הוא קורא לזוג שחי חיי נישואין קצת פתוחים בהם יש רשות לאחד הצדדים או לשניהם לעשות גם דברים ללא בן/בת הזוג. זכותכם להחליט שזה לא מתאים לכם להיות כאלו או ללכת למיטה עם כאלו. וזכותנו אנו להיות כאלו. אם ניסיתם לרמוז שאני גם עושה דברים ללא הסכמת בת זוגתי - אז הסירו דאגה מלבכם. לי ולאשתי אין סודות זה מזו וזו מזה. טוב, האמת? לא לגמרי.... היא חושבת שעכשיו אני עובד על איזו מטלה מעצבנת שהבוס בעבודה הטיל עליי עמוק לתוך הוויקנד, בזמן שהיא משכיבה את הילד לישון.... ואילו היתה יודעת שאני מבזבז את חצי-השעה האחרונה של זמני על זוטות ושטויות בפורום היתה צורחת עליי, ובצדק!! ה"גברי-שרירי" בכלל התלונן על משהו אחר. ועל מה שהוא התלונן אני לא מוכן לשוחח בפורום אלא רק בפרטיות, כי זהו עניין פרטי שלי ולא של כלל הקהילה.