אל תשכח לנשום

דווקא לי? כיצד יכול לקרות לי דבר כזה? שאני אלך לאימון בקאנטרי ללא הביקיני שלי? כ"כ התעצבנתי שבמהלך החיפוש בתיק שלי כמעט הפלתי את הארנק, רק זה היה חסר לי. מה עושים? נו טוב לפחות יש לי תמיד בתיק גופיית ספורט לכל צרה, ויש כזאת, הגופייה ישבה עלי באופן הולם אולי לפני שנתיים שלוש, עכשיו בקושי מכסה את הטבור, מזל שאני אוהבת להתאמן ולשחות בבוקר, כמעט ואין אנשים חשבתי לעצמי בזמן שהפשלתי את מכנסיי ועברתי לתלבושת הספורטיבית. תהיתי אם לעשות טבילה בסאונה הרטובה או ישר להכנס לבריכה, הסאונה מחרמנת אבל ממש קשה לי לנשום שם, ובכלל... עכשיו בוקר איזו סיבה יש לי להתחרמן? .. בחרתי בבריכה, אומנם הבריכה מחוממת ועדיין המים קרירים בבוקר.. הפשלתי את המגבת ובזוית העין ראיתי את המציל יושב למעלה בכיסאו, הוא עדיין ממעט מנומנם... ראיתי שהוא בוחן אותי, מעט הסמקתי.. "קר קצת" מלמלתי לעברו מנסה להתעלם ממבטו שמופנה ישירות לשדיים.. "אם את רוצה אני יכול להדליק את החימום" הדהד קולו לאורך האולם הריק... הוא ירד מהסככה שלו, רק אז ראיתי שזה לא היה המציל הקבוע, והוא היה חתיך, ממש חתיך, אולי בגלל קרני השמש החורפית שחדרו לבריכה, אולי בשל שעת הבוקר המוקדמת אבל הליכתו הייתה מלאה ביטחון ומודעות צמית, הוא ידע שהוא שווה, בכל צעד וצעד. התחלתי להרגיש את החימום, אבל היה לי ברור שהחום שהתפשט בגופי לא היה תולדה של החמום שבקע מהמזגן, זו הייתה תשוקה, ברגע אחד רציתי להפשיט אותו מבגד הים הקטן מגומי והמגוחך הזה שמצילים אוהבים ללבוש. הוא הסתובב וניגש אלי, רק אז הוא הבחין בפטמות הזקורות שלי מבעד לגופיה ואולי בגלל קצב הנשימות שלי שגברו ואפילו עוד לא התחלתי לשחות. "את יודעת שאסור להכנס לכאן ללא בגד ים" לחש לי בקול בריטון שמוסס אותי וגרם לי לאבד את הביטחון ברגע אחד... "מממממ..." מלמלתי... "אני חושבת שאתה תאפשר לי להכנס ולשחות בכל זאת" התעשתי במהרה והתרסתי בפניך תוך כדי שאני מתקרב לעברו, הוא היה גברי, מאוד גברי, שרירי במידה ופניך היו מחוספסות בעלי זיפים קצרים. גופו השרירי היה עכשיו ממש קרוב אלי, יכולתי להריח את הריח שלו, הוא היה מהפנט, מתוק אך לא מתוק מדי, נחיריו העבות התרחבו והתכווצו ואישוניו הירוקים היו היפים שראיתי מעודי. לפתתי אותו בזרועותיי, קילפתי מעלי את הגופייה, הוא מעד במקצת ותוך שניה מצאנו את עצמנו במים הקרירים. הצמדתי את גופו לגופי, הוא לא התנגד ונתן לי לעשות כרצוני, אהבתי את זה, נישקתי את חזהו והחדרתי את לשוני לפיך בתאווה, כמו ילדה שמנשקת בפעם הראשונה ולא שולטת בלשונה. איברו התעורר, אי אפשר היה לפספס את זה, הוא בלט מתוך בגד הים הקטן והצמוד שלו, בזמן שהוא התמהמה שלחתי את ידי לעברו ובתנועה חדה הורדתי את בגד הים ונתתי לו לשקוע לקרקעית, הוא חדר אלי, אל גופי. בדרך כלל אני פראית, הוא היה עדין ואהבתי זאת, כל חדירה שלו גרמה לי לגרגר בעונג, הרעש של המים, המגע, הרגשתי את הטיפות ניתזות על שדיי, הן עיקצצו את פטמותיי, רעדתי, הוא חדר וחדר אלי. חיבקתי אותו לגופי ונשקתי את איברו מתחת למים, חשתי את החמימות שלו ואת פעימות הלב האחרונות של זקפתו שהייתה עדיין בשיאה. ואז הוא צלל, צלל מתחת למים והחל לנשק וללקק בתאווה את ערוותי עד שכמעט התעלפתי, הרגשתי את לשונו על הדגדגן שלי והשילוב עם זרמי המים העבירו אותי עד דעתי, לא ידעתי שזרמים כאלה קיימים. הייתי כ"כ מרותקת וכ"כ מנותקת עד שלא יכולתי לשחרר את אחיזתי בו כדי שיוכל לנשום אוויר. בשנייה שהגעתי לסיפוק הרגשתי שגופו נחלש ברגע, ניסיתי להרימו מתחת למים, הוא היה כבד והרגשתי שהוא טובע, ניסיתי, באמת שניסיתי, הוא צלל וצלל.. לא הצלחתי למשות אותו. קפצתי מהבריכה בזעקה לעזרה, היה זה בוקר, קריר, לא היה שם איש שיעזור, שישמע. ניסיונות ההחייאה לא צלחו, גופו המושלם היה מוטל למולי והבעת חיוך נסוכה על פניו כשכתם זרע ענקי מתנוסס בגאון על בגד הים שלו. "לפחות זה" ניחמתי את עצמי. בנתיחה לאחר המוות התברר שהוא מת מדום לב, לא מטביעה, דום לב שנבע מהמאמץ לספק את תשוקתי ויצריי. לא הורשעתי ברצח, הריגה בשוגג בלבד, נשפטתי לחצי שנה עבודות שירות, בבריכה, כמצילה, אינני יודעת אם השופט צחק עלי או שמא... גם לו יש מנוי לקאנטרי....