צבע של צלילים

יורדת לאט במדרגות. קצת מסוחררת נזכרת שארוחת הצהרים החטופה שאכלתי תוך כדי עבודה כבר היתה מזמן. מחזיקה מעקה יורדת עוד ומחייכת. ללכת לבר לבד. לא פעם ראשונה שלי ואני בטוחה שלא אחרונה. סוג של אני עם עצמי. לבושה שחור. קצת גברי. מכנס מעור מגפיים גופיה וג'אקט אפור מבד כבד. Cool. מרגישה נוח. כבר גדולה יחסית לקהל אבל עדיין אוהבת מוסיקה ואוירת מועדונים. ילדה תל אביבית שכמותי. מרגישה מבטים מאחורי גבי. בעצם בגבי.  לא מאחוריו. כן. אני לבד פה. בעייה? מוצאת לי פינה. אוהבת קיר כחיזוק גבי. מוסיקה אלקטרונית. עשן של עאלק לא מעשנים פה ריח של בירה שנשפכה שלשום... ניגודים. הופעה מתחילה. מתופף חתיך. מה זה חתיך ... הורס... תמיד היתה לי משיכה אליהם. עמוסי. תומר. ההוא .. האח של הקיבוצניק. הגרמני. ו..נו.. בטוח היו עוד. מנסה למנות את מקלות התיפוף שהחזקתי בעברי תוך בחינה מדוקדקת של הנוכחי. כן. העוצמה הזו בהחלט עושה לי את זה. מדמיינת את הידיים החזקות משעינות מעלי רוחב כתפיים וורידי צוואר פועמים. הוא דופק בתופים. הולם בהם. הופך אותם לפעימות ליבי. מרוכז בעצמו. כבר לא צעיר. בהיר. שעיר. זיפים טריים על הפנים. עיניו עצומות. רואה בתוכו אפס מחשבות. הוא צליל קול וטון. הוא טונוס של שריר. המערכת שמולו משלימה את עולמו. הוא פוקח עיניים בהירות. מנצנצות באפילת המקום. מפגש. מבט נושק מבט. מחשבה שזורה בין שני ראשים. פנטזיה שנרקמת. אני חושפת כתף פתיינית וזוקפת גב. מרגישה איך מתחיל שם ריגוש שזוקר לי אנטנות . פטמות מזהב.  מחייכת אליו. מזמינה לריקוד של שניים. טנגו שקט בין ביטים של מועדון. הוא הולם בעור המתוח של התוף. בי. בעור התוף הפרטי שלי.  במצילה.במכורה. באדמה רטובה. החוטיני שקודם הפריע לי בתחת מתחיל להרגיש כאילו נמס ומתרכך אל תומתי. מתיישב נכון ומנגן בתוכי כמו קשת על מיתר. מיתרי.  המוסיקה גועשת בי. ממיסה בי נימים של מחשבות. מסירה קליפות. מכניסה צבעים למקומות חשוכים. כחול עם סגול הבלחה של אדום בדרך אל הקשת לצייר הרמוניה של הכל. אני רואה צללים.אני רואה את הצלילים. אני רואה איברים מאוד גדולים. אני רואה צינורות חלולים. שמנגנים.שפורטים. המתופף האלוהי שלי נושף בדיג'רידו ואני רועדת. רוטטת. זורמת על גלי תשוקה ותקווה שמופצים בתוכי. מתפוצצים לבד בבר תל אביבי. רק אני ודמיוני. מסתכלת עמוק לתוך עיני התכלת. מרימה יד עם כוסית ושואלת. מזמינה אותו לשיעור המוסיקה הייצרי בחייו. . . ההופעה נגמרה. הקהל כבר הלך. רק ריח העשן והבירה נשאר. אני יוצאת אל האור מפינה חשוכה ורואה מתופף אחד עם דיג'רידו ביד. ניגשת אליו מסתובבת סביב צירו. מציירת מחוגה בין גופי לגופו. מבקשת אישורו לקיים רסיטל.  של תוף.  צינור.  וזמרת על חלל. הוא כאות לאישור מניף אותי אל על. רגלי מחבקות את אגנו ואני מריחה מאחורי אוזנו. צריכה להתביית על זה. ניאנדרטלית ככל שאהיה זו הפתיחה שלי לחיבור שכזה. תולשת, כמעט, את הגופיה מעל לראשו מחמיאה ליצרו לאונו לתיפופו. מלקקת מצוואר קו ישר טעמו מעט מר. דמיינתי אותך פורט על המיתר לחשתי לו תוך נגיסה בבשר. העברתי אצבע ולשון לאורך מסלולו של הוריד  בין צוואר לחזה מתפתל אל הזרוע מסובב עד מרפק את אצבעותיו ינקתי אחת עד חמש. לקחתי מקלות של תיפוף . התחלתי לצייר על גופו מסלולים של אנרגיה קורים של תחושות. מסמנת לו שבילים ומסלולים לנגיעות פנימיות מדמיינת צלילים שצובעים את גופי.את הצינור שלו מפמפם בתוכי. מתכופפת בחזרה אליו. יונקת פטמה בחזה מחוטב. אחחחח....  מתופפים .... יורדת על הברכיים.  מניחה תחתיי את הכיסוי של המצילתיים. כפתור ורוכסן. מכנסיים נשמטים. הצינור הפרטי של המתופף האלוהי.... תוך שניות עמוק בגרוני. אני מראה לו מוסיקה שחורה. מדגימה לו אפריקאית. מדהימה לו את הקצב ומשרטטת ליצרו את הרוק. הכבד. המטאלי. בלשוני. בענבלי. הוא נאנח. נאנק.נאחז במושב. אגנו החטוב נדחף חזק לכיווני.  ואני. ביכולת של מתופף להפריד מקצבים  מעסה  מרטיבה יונקת לוחצת ודוחסת בהרמוניה את כל ערמוניו. כל אימת שאני מרגישה את השיא שלו גועש וכמעט עולה על גדותיו אני מפזרת את התחושה לכל שאר אבריו. הוא מפצפץ.  מתנפץ. מרוגש עד קצוות אצבעותיו ובהונותיו. אני מוכנה. קמה מסתובבת נשענת על עיגול מתוח עור מרימה ישבן ללא מכנס ומבקשת .דורשת. את אותו צינור. והוא. מחוייך מאותגר סמוק פנים ושובב מפליק לי פעמיים ומרים את הדיג' . רגלי מפוסקת והוא נושף בי. לי. אלי. עלי. הוא מפיק על גופי צלילים עתיקים. מכניס אלי חמצן ומזרים דרכי אנחה. נשימה. נשיפה. שואף את חומי וזירמי אליו ואני מחזירה קולות גרוניים עמוקים. אני מרגישה את הויברציות של החליל הגדול בתוך גופי משלחות בי פתיתים של עונג עילאי. אני כלי נשיפה. הוא קערה טיבטית אנחנו הצבעים של הצלילים. . עולה במדרגות .מחזיקה מעקה. מחייכת. בר תלאביבי ואני.לבדי והמון מדמיוני.