הגבול שלא עברתי

הוא לא המאהב הוא לא החבר הוא לא היזיז הוא לא שום דבר מאלו והוא הכל ביחד. הוא שם. תמיד. אני שם. תמיד. מתחזקים מערכת יחסים נעימה ורופפת מתובלת בסקס מהסוג הכי טוב שיש. משהו בגוף שלנו פשוט מתאים. ההומור שלנו דומה. אנחנו משדרים על אותו תדר, נהנים מאינטימיות אינסטנט מתמשכת וקטועה. אני עומדת ערומה האף שלי צמוד לקיר האגודל שלו לוחץ לי על העורף שנינו יודעים שלחיצה חזקה יותר, טיפה שמאלה תגרום לי לאבד את ההכרה. לאט לאט האגודל מטייל מטה מטה לאורך עמוד השדרה אני מצטמררת ומקשתת את הגב, מנחה אותו הוא עוצר מחכה שארפה וממשיך לאט אני לא זזה עוצרת את הנשימה כשהוא מגיע לתחתית הגב ומייד נרעדת מספאנק אדיר שיורד לי על התחת. הוא מתיישב בין רגלי, מרים ראשו, כשאני מסתכלת מטה, המבטים שלנו נפגשים, החיוך המקסים שלו פוגש את שלי, שתי ידיו על התחת שלי מצמידות אותי לפניו, נשימה חמה ולשון רכה עוטפות את כולי ... הוא גורם לי לחרוץ את קירות הצימר, לאבד את שיווי המשקל, לגנוח בקול נמוך, גורם לי לפיק ברכיים כשהוא לא מניח לי לזוז, להתרחק, לנשום בין גמירות מסעירות. ואז כשאני כבר מייללת מעונג, היד שלי על ראשו דוחפת אותו עוד ועוד פנימה, הוא משתחרר. מתרומם ומנשק אותי, מחזיק אותי שלא אקרוס לתוך עצמי. "מה שלומך"? הוא לוחש לי באוזן אני מחייכת בעיניים חצי עצומות "מה בא לך היום?" "מממממ.....בא לי לחצות גבול שאתה לא יודע שקיים" "לי בא שפעם אחת תהיי מובנת... את מאתגרת אותי עם המשימות שלך" אנחנו מתנדנדים בצימר הקטן כשהוא מחבק אותי מאחורה "יש לי רעיון.. אני לא יודע אם תעמדי בו, אבל בואי ננסה" הוא מביא כיסא מציב אותו מול המיטה "שבי" אני מתיישבת, רגל על רגל, ידיים משולבות, חצי חיוך, כבר מרגישה יותר שולטת במצב. עוד קצת בד עלי והייתי אומרת שאני מרגישה נינוחה. "רוצה סיגריה?" "כן, יש לי בתיק" הוא מדליק לשנינו ואנחנו מעשנים בזמן שהוא סוקר את גופי. העיניים שלו שלא מפספסות שום דבר, גורמות לחוסר בטחון קטן להרים ראשו. קרב מתחולל בתוכי. לפתוח את הפה ולהגיד משהו? הרי ברור לי שהוא אינו רואה כמוני את כל הדברים הקטנים והגדולים שאני לא אוהבת בגופי. לבקש מחמאות קטנות מלטפות? הוא יודע שאני אוהבת אותן ובוחר שלא. אני לא מוציאה מילה. הסיגריות נכבות והוא מתקרב לכיסא, נעמד מולי ומתחיל להתפשט, כשאני מתרוממת מולו, רוצה לקחת חלק, יד כבדה מורידה אותי מטה. "שבי". בישיבה, היד שלי מושטת לעזור לו עם המכנס, ונתפסת בחוזקה. "שבי בשקט" "אז תתרחק קצת, אתה במרחב האוירי שלי" הוא נועץ בי מבט בפנים חתומות, אבל העיניים שלו מנצנצות בחיוך. הוא הולך. נעלם מאחורי. אני לא רואה מה הוא עושה, שומעת אותו מתפשט ואז שתי ידיו מחליקות על זרועותי אוספות אותן אחורה והן נקשרות. בעוד יד אחת שלו מעסה לי את העורף, השניה מחליקה על החזה, מועכת, צובטת, "בסדר?" "הכל בסדר" אני מאשרת הוא נעמד מולי, מסתכל עלי מלמעלה וכורע. קושר כל רגל שלי לרגל של הכיסא. "ועכשיו?" אני נושכת שפתיים, שוב שקועה בקרב כבוד פנימי בין על חציית גבולות ובין תחושת חוסר האונים המפעפעת בי. ומהנהנת... "בסדר" הוא מתיישב על המיטה מולי, נועץ בי מבטים ארוכים יורד מהשפתיים, נעצר בשקע הצוואר, גולש לחזה, לבטן, לכוס. אני מרגישה איך באופן לא מודע אני מאמצת את שרירי הרגליים, מנסה לסגור וחיוך קטן עולה על פניו. "תנוחי... לא יעזור לך". המבט שלו חודר לתוכי. נעוץ. בשתיקה. השרירים שלי דרוכים. לא יכולה להרפות. אנחנו יושבים בשקט, אני מסתכלת עליו, מנסה לתפוס את עיניו, אך הן נעוצות במקום אחר, עד שהוא מרים את מבטו, נועל את עיננו ומתחיל לתאר לי בשקט, בתיאורים גרפיים, פלסטיים, בוטים את כל הדברים שהוא עומד לעשות לי, את כל התנוחות, החדירות, הקצבים, איך הוא מלפף את השיער סביב האגרוף ומושך, איך האגן נצמד אליו בעוצמה, איך הוא מחליק בתוכי או נדחף פנימה למרות התנגדותי. את הלשון שלו בתוכי, האצבעות, הזין, את הקלות בה הוא עושה בגופי כשלו, את הקולות הקטנים שהוא יודע לפרש, את הנשימות והתזוזות הקלות שמסמנות לו שעוד רגע אני נעלמת תחתיו בעונג מוחלט ושמימיי. המילים שלו רוקדות סביבי, בהתחלה מלטפות ולאט לאט הולמות בי, גורמות לי להחסיר נשימה, גורמות לי להתכווץ ולהרפות, גורמות לגוף שלי לחוש כאילו זה קורה, כאן ועכשיו, הנשימות שלי מהירות והירכיים שלי כבר רטובות לגמרי. אני לא יכולה לראות איך זה נראה. מפחדת שזה מגעיל אותו ולא מצליחה להפסיק להרטיב. פסוקה מולו, חסרת יכולת תנועה, לא מוציאה הגה. רק בתוך המוח שלי צעקה אילמת "אני מתחננת, בבקשה, תזיין אותי עכשיו" הוא מכיר אותי, יודע בדיוק שזה מה שקורה... משתופף על עקביו בין רגלי ולוחש לי "זה לא יקרה, עד שאת תגידי את זה.." הראש שלו נדחף בין הירכיים שלי בזמן שהראש שלי טס אחורה ואורגזמה מטורפת מתנפלת עלי בהפתעה ברגע שהלשון שלו נוגעת בי. כשהוא מתרומם ודוחף את עצמו לפה שלי, אני חסרת נשימה, רפויה ומוחזקת לכיסא, רק הוא בתנועות ידיו שולט בקצב ובעומק בו הזין שלו נכנס לפה שלי. "אני לא אגיד.. אני לא אגיד... תשחרר אותי" אני מזיזה את הראש הצידה, מוציאה את הזין שלו מהפה שלי ויורקת את המילים החוצה. היום את תגידי... אני מבטיח לך" הוא מחייך ומוציא מהתיק ויברטור סיליקון אדום ענק. "לא, אני ל...." אני מתחילה להתנגד אבל הכניסה החלקה שלו לתוכי מוכיחה לי שכן ושוב אני מאבדת יכולת התנגדות כשהוא מוצא את הקצב האיטי שגורם לי לאבד נשימה, לחפש אויר ולשחרר קולות הנאה עמוקים. הרגליים שלי רועדות כשהוא משחרר אותן. לא מסוגלת לקום. הידיים חופשיות והוא מושך אותי מפיל אותי עליו למיטה, ואני מרגישה איך הזין שלו ביננו עוד שניה מתפוצץ. "אם את לא תגידי, אני לא נותן לך ללכת.." "זה בסדר... כרגע אני לא יכולה ללכת לשום מקום", אני מגחכת אליו ובהיפוך לא צפוי שמוציא ממני צעקה חלושה הוא מעלי מרתק אותי למזרון ומכניס רק את הקצה לתחת. כאב וציפיה לעונג מציפים אותי, אני מרגישה איך אני נפתחת בפניו ואת הכוח שלו שעלול להכאיב לי מכווץ אותי במקביל. "תגידי!" "לא" "תגידי!" "לא" הוא נדחף עוד קצת פנימה, זה החלק הכי כואב, הכי עבה, הכי מענג. בתוך הגוף המותש, השבע שלי עולה רעב חדש לכאב קטן. אני מחכה, דוחפת את סף הכאב עוד קצת ואז קוברת את הראש בכרית וממלמלת לעצמי "אני לא מתחננת, אני לא מתחננת" אני מרגישה איך כל השעות האחרונות מצטברות בתוכו, איך הוא גדל וגדל בתוכי, לא מאמין שלא אמרתי כשהוא בוטש בגופי, מעלה אותו באש, גורם לי לקמט את הסדינים, לתפוס את המזרון ולהתפלל שזה לא יגמר לעולם.