המשורר וזוגתו

עוגב אלייך מאור בוקר ראשון, מקיץ החמה, ועד הדרן כוכב אחרון בשמי הליל עוגב אלייך מקצווי מזרח ארץ ועד לירכתי חופיה מצוקיה הצפונים ועד הוואדיות שבדרומה, עוגב אליי, כפרוט ידיי עם מיתרי גידייך בעודי מביט ומזהה את תווי פנייך, מתופף בכריות אצבעותיי על ירכייך, מתאווה לחמוקייך. עוגב אלייך ומאזין לכל, בת קול, הפורצת ממך תמיד בודק את המלודיה, כיצד אשפר את הקומפוזיציה שלי, כדי להפיק ממך את מיטב הניגונים של מיתרי צווארך כיצד להוסיף ולענגך עד ש... תגיעי אל הפינאלה, אל שיאך, ותרצי עוד שאנגן, אעגוב ואשורר לך.