נשואים פלוס ;)

אסתי: ~~~~ "נעים מאד". הקול שלו היה קצת עמוק. לא מדי. הוא היה קצת יותר מדי גבוה, ורזה בדיוק במידה. היה לו מבע ששידר טוב לב. לחיצת היד שלו הייתה נרגשת, ואולי קצרה מדי. כאילו חושש ללחוץ עלי בנוכחות מוגזמת. אבל בלי שום קשר אליו, עוד לפני שנדב פתח בפניו את הדלת התחילו לי הפרפרים הבלתי צפויים. מצד אחד ברור שהייתה סיבה - אבל מצד שני לא הייתי משוכנעת שבכלל אסכים ללכת עם זה. עם ה… שיגעון שלו. בינתיים רק הרשיתי לו ליצור קשר עם מישהו, ולגשש. ברור לי שמה שנדב באמת רצה זו מישהי. ובעיקר: לראות *אותי* עם מישהי. אבל עצם המחשבה תקעה לי יתד בלב. או בגרון. או שניהם. א י ן - מ צ ב ב ב ב ! אז אחרי תקופה שהפסקתי להיעלב ולבכות בלילות - אבל המשכתי לסרב, הוא ויתר. היה לנו שבוע אחד רגוע... ואז הוא הפיל עלי את הפצצה החדשה: "אז בואי נצרף בחור". שוב נעלבתי. בטח שנעלבתי!! מה? הוא לא מקנא? הוא רוצה… מה, בעצם? לסרסר אותי? מה אני בשבילו בכלל? הוא עבד די קשה לנסות להסביר, ולא הצליח. לא הצליח להסביר - אבל לשכנע הוא הצליח. בדרכים נלוזות. הוא פשוט פיתה אותי. כשאנחנו שוכבים לפעמים יש לנו פנטזיות. ואם אנחנו ממש נסחפים, לפעמים גם משתפים בהן. אז הוא מינף את זה (הבנזונה) וכשברגע של אי שפיות זמנית מילמלתי משהו על הסטודנט ששוכר את יחידת הסטודיו, הוא לחץ באגן שלו על שלי, מנסה ללחוץ גם על הדגדגן כמו שאני אוהבת - ואמר לי "תארי לך שזה יכול להיות אמתי לגמרי. את והוא. כלומר, מישהו כמוהו". והקטע, שהוא חזר להזכיר את זה גם למחרת בערב. זה היה כשיצאנו עם דבורה וירון. נדב ראה אותי לרגע משהה מבט מהורהר על בחור נאה שישב כמה שולחנות מאיתנו, אז הוא רכן אלי ולחש לי באוזן "את רוצה אותו! אפשר לסדר לך… את יודעת..." נו, בקיצור, בסוף אחרי תקופה של טיזינג כזה נשברתי והסכמתי לו שיצור קשר עם השד יודע מי ומאיזה אתר מפוקפק. נדב הבטיח לי שזה לא איזה ג'יגולו מקצוען, אלא סתם בחור רגיל - דבר שבאמת התקשיתי להאמין בו בהתחלה. ...ועכשיו עומד לי בפתח הוילה איזה שגיא גבוה עם מעיל מעור וקסדה ביד, והוא אמור… (גלופ, בולעת את הרוק) לזיין אותי אולי. נעשה לי פיק ברכיים ולא הצלחתי לדבר.