נשואים פלוס ;) 9 10 11 וכולי...

הצבעתם ברגליים. לטובת המעטים שכן קוראים - אני שופך כאן את כל שאר הסיפור כפי שכתבתי עד כה (חלק זה עבר פחות הגהה ועריכה, אבל לא נורא). לא סיימתי את הסיפור, ואת הפרקים הבאים שאכתוב כבר לא אפרסם כאן. היי - לפחות אתם מקבלים סצנת סקס עסיסית אחת. בגעגועים להתכתבות עם אולגה - אני. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ נדב ~~~~ בסרטים זה נראה שיגרתי. במציאות זה לא: התעוררתי על הגב כשאסתי רכובה מעלי, והאגן שלה נע לאט. בלי שליטה עלתה בי מחשבה איך שגיא ירגיש כשהוא יהיה שם. ראיתי אותה דרך העיניים שלו. מיד התחלתי להגיב בתנועות אגן משלי. היא קירבה את הפה לאוזן שלי ולחשה "אני יודעת שאתה אוהב אותי… עכשיו דפוק אותי כמו זונה!" דקה וחצי וגמרנו ביחד. זה היה מושלם. שגיא ~~~~ היה לי קשה להירדם. בבוקר התעוררתי מחלום שבו אני תינוק אבל אני בעצם אני. יונק מהציצים של אסתי. בדרך כלל זיקפת בוקר נעלמת מהר ושוכחים את החלום, אבל הפעם... שיפשפתי על זה. השם אסתי כל הזמן הידהד לי בראש, ובמקום תמונות סקסיות עלו לי תמונות המשפחה שראיתי יום לפני. כשגמרתי הייתה לי תחושה משונה שאני לא לבד. שהם באמת איתי. מחייכים אלי. אסתי ~~~~ בלילה המחזור התגבר. מזל שנשארנו על המגבת. קמתי בשקט ונשטפתי. כשחזרתי למיטה נדב היה על הגב עם זיקפה במלוא הדרה ועליה שאריות מאמש. לא יודעת מה פתאום החלטתי לקחת מגבת קטנה, להספיג במים חמים ולשטוף אותו. אולי החמימות של המגבת… הוא רק התקשח יותר. האהבה של אתמול עדיין הציפה אותי וחשתי דחף למצוץ את הזין המקסים שלו. לא רציתי שהוא יתעורר. זה היה רגע פרטי שלי, עם הזין שלו, עם האהבה שלו אלי שבכלל לא תלויה ברצון שלו לאהוב. היא הייתה שם, אהבתו, ארוזה בתוך הזין המתוח, ואני שיחררתי אותו ועברתי לגהור מעליו, מחדירה אותו לתוכי, את הזין עם האהבה שנתנה לי ילדים. אלה היו המחשבות שלי. ככה זזתי לאט עד שהוא לפתע התעורר, ותוך כמה שניות חוויתי חוויה מיסטית. המבט היה בהתחלה שלו, עם כל האהבה הזאת הפרטית שלנו - ואז העיניים הפכו להיות של שגיא. מעיל מעור - זה כל מה שזכרתי. והמעיל הזה עכשיו זיין אותי בטירוף. אני לא יודעת איך להסביר את זה - פשוט… הייתי לפתע עם שגיא. זה כל מה שאני יודעת. בעצם יש עוד משהו שאני יודעת, וזה ש- *רציתי* את זה. החושים שלי התחדדו, וכל הגוף שלי רינן 'אני שלך, שגיא'. והוא, שגיא(?) התחיל לדפוק אותי בפראות, והרגשתי כמו זונה (לא במשמעות הנכונה של המילה, אלא בחשק החייתי שלי. אבל איכשהו יותר נכון לי לקרוא לזה ככה: ז ו נ ה . זה מה שהייתי) ולחשתי לו פעם שנייה באותו שבוע שידפוק אותי כמו זונה, ולא ידעתי כבר למי אני לוחשת. לנדב או לשגיא? הרגשתי כאילו שניהם מזיינים אותי בבת אחת. הילדים תלו בנו מבטים תמהים בזמן שזימזמתי תוך הכנת ארוחת העשר שלהם. אני מקווה שהם לא שמעו יותר מדי מהקולות… נדב ~~~~ לקחתי שיעור כפול במקום הפסקת צהריים. הרגיש לי כמו בבית עם הכלי הכבד בין הרגליים. מעיל וכפפות מעור שחור. גיליתי שאני מת על עור. לא היה יותר מה לדבר עם שגיא. אבל רציתי. בערב אמרתי לאסתי "אני יוצא". לו היה לי אופנוע הייתי רוכב בלי רשיון כמו ילד טיפש. דפקתי פעמיים בדלת. הוא פתח מיד, וכמו ציפה לי, חיווה ביד להיכנס. סגר אחריי, חילק את הסלט לשתי קעריות פלסטיק גדולות והפעיל את הפלייסטיישן. לא היה גם לו מה לומר. זה היה כיף! רק לפני שיצאתי הוא דיבר. "אני מת לזיין אותה כבר" חייך אלי. ונעמד לי. שגיא ~~~~ איך שסגרתי אחריו את הדלת פתחתי את הג'ינס ושלפתי את הזין. ככה, ממש שם מול הדלת עצמתי עיניים מדמיין אותו נכנס הביתה והיא שואלת אותו "הבאת קצת ממנו אלי?" תופסת אותו בצווארון עור החדש, דומה לשלי, ומדמיינת א ו ת י. מריחה א ו ת י. מלקקת בדמיון שלה א ו ת י כשהלשון שלה עוברת על קו הלסת שלו. דמיינתי איך הכוס שלה שכבר שלושה ילדים יצאו ממנו פועם בהתרגשות בציפייה לי, לזין הצעיר שלי. כאילו אין לה מחויבויות בעולם. ילדים, משרה מכובדת, וילה לתחזק, ונדב שמסתכל על כל תנועה שלה. מהכל היא מתעלמת, חוזרת לנעורים דרך הגוף שלי. פתאום ראיתי אותנו דרך העיניים של נדב, שהוא פאקינג אשכרה נעשה חבר שלי, מסתכל עלי מצמיד את הזין לכוס שלה דרך הבגדים, לוחץ אותה אלי, נושם אותה. דמיינתי אותו מרוגש, משפשף את עצמו דרך המכנס, חושב איך מרגיש לי בגוף המגע עם הגוף של אשתו. התחלתי להבין: הוא יכול להתרגש ממנה רק כמוהו - ועכשיו פתאום הוא יכול להתרגש ממנה כמוני. כולנו כנראה יכולים להיות בשלושה מקומות בבת אחת. הגיל שלה שיגע אותי. הטריף לי את החושים. הבשלות. היא שלי עכשיו, כל המילפיות הזאת שלה. בידיים שלי. נמסה כמו גלידה על עוגה חמה. הידיים שלי חופנות את הישבנים הבשלים שלה, והשפתיים שלה רוטטות כשהיא באה לנשק אותי. אני נדלק על הקמטים העדינים בצדדים של החיוך שלה, כמו שראיתי באחד הצילומים - וואי איך שאני מת להיות כבר עם אסתיייי! הלכתי להביא נייר לח ונייר יבש כדי לנגב את הבלגן מהדלת והרצפה. המחשבות שיגעו אותי. נהיה לי פתאום דחף ולא התכוונתי לעצור בעצמי יותר. המחשבות ריחפו לי בראש כמו בסרטים שמראים קטע של הזיות סמים: אני יודע את המספר שלה. אסתי. אני יודע אותו. כמה זמן עבר מאז שהוא יצא? אסתי. אסתי. אני חייב לגעת בה כבר! אין מצב שהוא כבר הגיע. איפה הטלפון? אסתי. "הלו?" בבת אחת חזרתי למציאות, והלב שלי דפק בטירוף. הקול שלי קצת רעד. "אסתי?" "מדברת" "זה…" - מה קורה לי?! כיחכחתי בצד - "זה שגיא" ייצבתי את הקול שלי. היה רגע שקט. "שגיא? הכל בסד…" "אני חייב כבר לזיין אותך!" אמרתי בקול הכי מאופק שהצלחתי. לא התכוונתי שזה ייצא לי כל כך בוטה. "אני… אני רוצה" היא ענתה בקול רועד. לא ידעתי מה לומר, ואז שמעתי את הקול שלה רחוק מהשפופרת "דָבי? היי, חזרת?" זיהיתי את הקול של נדב ברקע אבל לא הבחנתי במילים מרחוק. והיא ניתקה. התיישבתי בסלון ובהיתי במסך של הפלייסטיישן מריץ דמו. נראה לי שישבתי ככה כמו זומבי איזה חמש דקות, ואז הוואטסאפ שלי ציפצף. הודעה מנדב. תמונה של אסתי. התמונה שבאתר - אבל עם פנים גלויות. כתבתי "וואו!" ואחרי דקה הגיעה עוד תמונה. סלפי של שניהם, היא חושפת את השדיים. הם השתגעו לגמרי. והרגשתי שאני משתגע איתם ועליהם. אסתי ~~~~ אני יודעת מתי לא ללחוץ על נדב. לא ידעתי אם הוא הולך לפגוש את 'שלודי', את שגיא, מישהו חדש אולי? באותו רגע הרגשתי שמצידי אפילו שיפגוש בחורה - העיקר שיהיה מאושר. באמת! השיחה משגיא תפסה אותי לחלוטין לא מוכנה. המחשבה הראשונה שלי הייתה תאונה עם האופנוע. אני חושבת ששברתי שיא עולם של גינס בלהחוויר לצבע סיד ולהסמיק לעגבניה תוך חצי שנייה. לא ידעתי אם נדב לידו… אולי שומע. לא ידעתי אם זה מתואם או לא. הרגשתי כאילו נדבקתי באיזה וירוס שהשתלט על התוכנה במח שלי. נדב אשם. הוא הדביק אותי. והוא קיבל מה שהזמין. ברגע אחד ידעתי שאני רוצה. חייבת! כאן ועכשיו. או מחר. בכל רגע. עם ובלי נדב. מעיל מעור, איש גבוה, והוא מזיין אותי. רוצה. לא הספקתי להתחיל להתוודות ונדב נכנס בדלת. הייתי בטוחה ששגיא ייכנס אחריו עם השיחה עדיין פעילה ביד שלו, וניתקתי. אפילו קצת התאכזבתי, האמת. כשנדב התעדכן בהתרחשות הוא ממש נדלק. הוא הציע שנגרה קצת את שגיא בתמונות… קשה לי להסביר את החריגה מכל הגיון, מכל בטיחות במדיה - או את התגובות הפיזיולוגיות שלי לעניין שעולות למרות שאני בשיא המחזור. גם על נדב הייתה השפעה ניכרת. נדב ~~~~ נכנסתי הביתה ואסתי הייתה נסערת. כשהבנתי למה, היה ריגוש, ו...פעלתי כמו שחלמתי הרבה זמן. אסתי לא הסכימה לשכב. היינו להוטים אבל מחזור… אמרה "לא להתגרות בהצלחות, ולפרוש בשיא". התהפכנו כל הלילה. פעם אני ופעם היא, ובכל זאת קמנו עם חיוך. אסתי ~~~~ אז הבנתי שהכל חזר להיות בתוקף ואפילו יותר מתמיד. הייתי קצרת רוח. בימים הבאים הריכוז שלי היה בתחתונים - תרתי משמע. נדב עמד בעיקשות בהחלטתו שלא מדברים על זה שבוע. ונותרו 6 ימים. שגיא לא חזר לפנות אלי… מביך לספר כמה פעמים ביום בהיתי במספר עם השיחה הנכנסת ממנו. התלבטתי אם לשמור באנשי קשר ואם כם איך לקרוא לו. סתם 'שגיא' נשמע לי דל מדי. 'סטוץ?' חד פעמי מדי. 'מאהב?' בנאלי. 'הגבר האחר?' צ'יזי. ואם מישהו במקרה איכשהו יראה את זה בפון שלי? לא שמרתי. היו לי עוד יומיים של וסת ששיגעה לי את הראש. לא רציתי לחזור לשכב עם נדב במהלכו, למרות הייחום הכללי שתקף אותנו. חוץ מזה משהו בי נסדק - רציתי את הגבוה במעיל מעור. נכון שגם לנדב היה עכשיו מעיל מעור (הוא לא אמר לי למה) ולפעמים היה לו "מבט של שגיא". אבל משום מה, הצירוף של כל ההתרחשויות, והעובדה שהתעלסנו המון בימים האחרונים… בקיצור, למרות שהייתי דלוקה לגמרי - לא רציתי לשכב איתו. קשה לתאר את הסערה הפנימית מעבר לזה. נדב ~~~~ פתאום אסתי הפסיקה את רצף החגיגות שהיו לנו. נשים. מחזור. לך תבין. לקחתי כל יום שיעור מוקדם בבוקר, ועוד שיעור כפול בצהריים. הזמנתי באינטרנט צמד קסדות MOMENTUM INC של SENA עם בלותות' מובנה, השתקת רעש ומצלמת אינטרנט. לא התאפקתי ושילמתי על משלוח מזורז. תוך שבוע זה יהיה פה. לעניין היו כבר חיים משלו, שלא ניתן לעצור. נפגשתי עם שגיא וסגרתי פינות אחרונות. שגיא ~~~~ יום למחרת התמונות הייתה לי שלווה פנימית. ברור שפה ושם חזרתי להציץ בהן. ברור שהשם אסתי והגיל 37 ועוד כל מיני מילים כמו "מול בעלה" או "האשה של נדב, החבר שלי. והוא עוד יצפה!" קיפצו לי כל הזמן בראש. הכל היה מרתיע. והכל היה מדליק. דיגדג לי להתקשר אליה ולא היה לי מה לומר לה. דיגדג לי להתקשר לנדב - ולא ידעתי גם מה לומר לו. תהיתי אם אולי היא פתאום תיזום ותתקשר. ואז חשבתי לעצמי "אבל בשביל מה?"... פשוט המתנה מורטת עצבים. בעוד יומיים יהיו לי תוצאות הבדיקות. אני משוכנע שהכל בסדר, אבל בעצם גם זה מטריד את המחשבות, כי… מה אם לא? מניין לי לדעת אם אין לי איזה משהו שלא מתבטא? רווית לא התאפקה בפעם הראשונה ששכבנו, והסכמתי. וגם הייתה ההיא, אמממ... דוראל. שבכלל לא התכוונו להיזהר וזה מפגר לגמרי מצידי. שיט! אם משהו לא תקין - לא יהיה כלום עם אסתי??? בערב התקשרתי לשיר. כשאין לי שקט אני מתקשר לשיר. אבל לא יכלתי לשתף אותה. מה ילדה בת 19 תגיד על אח שלה שהולך להרפתקה מפגרת עם נשואה בת 37 ועם הבעל? איך היא בכלל תתחיל להבין? "שלום ש. גולן" אמרתי לה. "שלום ש. גולן" היא ענתה לי. כן… ההורים המפגרים שלנו חשבו שאם כבר אבא שלמה ואמא שרית, אז יהיה מגניב שלכולם יהיה שם שמתחיל באותו אות. אין לכם מושג כמה טעויות, חלק מצחיקות וחלק מביכות, קרו בגלל השטות הזאת. שיר הייתה בשמירה היקפית מפגרת ומיותרת בבסיס באמצע הארץ, וקישקשה לי חצי לילה על בחור שאולי ואולי לא יהיה לה משהו איתו, ועל תורנויות מטבח. על כל השאר אסור לה לדבר, גאוות המשפחה שלנו בשמונה מאתיים. הזכירה לי שאני עדיין כמעט ילד בעצמי. לפני 5 שנים עדיין הייתי בערך איפה שהיא. לפני 7 שנים הייתי אני בן 19. מה לי ולצרות של שלומי הגרוש, דודי החנוק, או נדב המיוחם עם אשתו אסתי הסקסית ש… כמו אדים של אלכוהול המחשבות סטו שוב לכיוון של ההרפתקה שלי, שהמימוש שלה הולך ומתקרב. מיליון דמיונות על איך זה יהיה. אני לא חושב שיצא לי בחיים לפנטז כל כך הרבה. "חלק" רציתי. חחח. "שגיא! אתה מקשיב לי בכלל?!" "אוי, סליחה שוצ'י (כינוי של שיר) הראש שלי ברח למחשבות." "אני ממש שמחה שמשעמם אותך שאחותך הקטנה נאלצת לשפשף שאריות תפוחי אדמה שרופים מתוך סיר בעומק שני מטר." היא ענתה בציניות אופיינית. שיר אף פעם לא נעלבת ממני. אף פעם לא רבה איתי. תמיד כיף לנו יחד. מהיום שנולדה ושמו לי אותה על הברכיים והיא הפסיקה לבכות. היא האחות הכי בעולם… ועכשיו אני מסתיר ממנה מה שאני מת לספר לה. זה לא משהו שקורה ברגיל ביננו. "שגיא, אתה לא מדבר." "האה?" "אתה רוצה להגיד לי משהו, נו, יא גולם. הכל בסדר?" "כן." התעכבתי במחשבות לרגע ואז אמרתי עוד פעם "כן." "אה האאאהההה… הבנתי. אז לא." "לא, לא. הכל באמת בסדר. פשוט אני מוטרד." "ולא תספר לאוחתכ למה יא אחוי?" "זאת הבעיה, ש… נראה לי שהפעם זה לא מתאים" "הופלהההה! אז זאת בחורה! ...אחשלי, אתה יודע שאני כבר לא בתולה, כן?" "חחחחחחח שירשרלילה. ארבע שנים עם חבר אחד. שני זיונים, השתפנות ובריחה." "די, אל תצחק עלי. מדברים עליך בכלל. ואני יודעת שזה על סקס." "אה כן? ואיך את יודעת?" "כי אני מכשפה קוראת מחשבות, שכחת?" "טוב. כן. אז זה קשור. אבל זה לא עניין גדול. סתם רציתי קצת שקט בראש מכל ענייני הנשים - אבל לא נראה לי שיהיה לי קל להשיג אותו." " א ת ה לימדת אותי איפה יהיה שקט…" אחות חכמה יש לי. למדה מצוין. "כן האה? בקבר." "אתה רואה? הנה, בשנייה פתרתי לך את כל הבעיות! רואה איזה גאונה אני? שיטהמפקדתשליבאה-ביי!" וניתקה. צודקת. שקט יהיה לי בקבר. אבל אם כבר רעש, לא שווה שזה יהיה בשביל זוגיות נורמלית? מה לעזאל אני עושה? יושב וחולם מול התמונה של אסתי ערומה. זה מה שאני עושה. וככה כמו שאני חולם, נכנסת הודעה: "נשיקת לילה טוב" מהמספר של אסתי. מיד אחריה עוד הודעה. תמונה שהיא צילמה עכשיו: היא שוכבת על המיטה, הצילום עובר בין השדיים, מעל בטן חתיכית, אל יד שמוסתרת בתוך התחתונים (זה בוב-ספוג מצויר עליהם?) וברקע, ככה לא בפוקוס, רואים רגל עם לק אדום בציפורניים. "גם היא בסערה" חשבתי לעצמי. "וגם נדב". רציתי לענות אבל ראיתי שהזמינות שלה נעלמה. ואני לא הולך לשלוח לה דיק-פיק. נראה לי שהיא מאלה שאולי נדלקות על זה, אבל רק אחרי שיש אינטימיות. איכשהו התמונה שקיבלתי ביחד עם זה שלא צריך לענות הרגיעו אותי. הסתובבתי ונרדמתי. גם למחרת היה שקט בבוקר ובצהריים. רק בשש בערב שלח לי נדב הודעה שהוא רוצה לבוא לסגור פינות. קבענו באיזה פאב קרוב אליו. אסתי ~~~~ אני מדברת עם דבורה בטלפון, ולא יכולה לספר לה, וזה מטריף את דעתי. אני לא מצליחה להזדהות עם הסרטים שלה. אז ירון חזר מכמה ימים בחו"ל והוא שוב צופה בפורנו. מה הביג דיל? "תרדי לו בזמן שהוא צופה והחגיגה תחזור לבית שלכם." אני אומרת לה. "תגידי, את נורמלית? שיגיד תודה שאני בכלל מסכימה לו!". בעיה. סגירות מינית זו בעיה. אני יותר ויותר חושבת ככה. והסבלנות שלי כלפי הקיבעון של דבורה הולכת ומתמעטת. הולכת ופוקעת. "תגידי, ואת… אף פעם לא חשבת על מישהו אחר?" "ב ח י י ם לא!" היא יורה בלי לחשוב, ואני משוכנעת שהאוטומט הזה שלה מהול במידה לא מבוטלת של חוסר מודעות עצמית. למעשה, אני די משוכנעת שנדבי יכול לדרדר אותה למעשה בגידה די בקלות. יש לה חמימות מיוחדת אליו, וזה לא משהו רק חברי. עד לפני שבועיים זה היה משהו שנראה לי טבעי שמרגישים ונורא ואיום אם לוקחים את זה צעד קדימה. ועכשיו? לא יודעת מה קורה לי עכשיו… שיזדיינו כולם! עם כולם!! סגרנו את השיחה, והתארגנתי לשינה. זה כבר לא היה עניין של ייחום/גירוי. זאת הייתה אינרציה של חיזור. רציתי שידע שאני חושבת עליו. רציתי לכפות על המח שלו מחזות של הנשיות שלי. תמיד היה לי ביטחון בנשיות שלי. אף פעם לא הרגשתי שמנה מדי או מבוגרת מדי. גם לא בשבילו. דווקא מדליק אותי, הגיל שלו. לא רציתי להתמודד עם פינגפונג של הודעות. שלחתי לו תמונה - ונעלמתי. אם יחליט להגיב, אבדוק רק בבוקר. אחרי ששלחתי נרגע הראש. גם שיירי הוסת עשו עבודתם והקטינו את הגירוי. כשנדב בא מהמקלחת הייתי כבר כמעט ישנה. נדב ~~~~ לא רציתי לקלקל. לקחתי צעד אחורה עד למפגש. וגם ההפתעה לאסתי קריטית. קבענו בפאב לסגור דברים אחרונים. "חשוב לי לפחות לפעם ראשונה שתשמור על ריחוק. תתאפק עוד יום אחד." "אוקיי." "מעט אנשים נחשבים לי כחברים. דודי ושלומי. ירון. אולי אלי מהעבודה… ועכשיו אתה". "תודה. גם אתה." "אם מחר התוצאות תקינות, אפשר להפתיע אותה בערב. אדאג לבית פנוי." הוא נראה מרוגש וחרד. "אתה לא מתכוון להכין אותה?!" "לא - להפתיע! היא חושבת שהתכנון הוא להיפגש בשלישי בערב בים, ואם החשק נשאר אז התכלס רק בששי הבא." שגיא גילגל עיניים מבלי משים. נחמד שהוא פתוח איתי ומפגין להיטות. "בדיוק! אין מצב שמחכים כל כך הרבה!" אמרתי. הוא צחק במבוכה. "זאת התוכנית: אני תמיד מתקלח אחרון כשכולם במיטות. במקלחת שלנו יש חלון גדול לגינה… אתה תיכנס משם ותופיע בחדר ערום במקומי". שגיא שתק. פתאום חשבתי על הסיטואציה. שנינו ערומים במקלחת. מוזר. שגיא ~~~~ זה פאקינג אחריות פתאום! כשאני חושב על זה, לרוב האנשים המבוגרים שאני מכיר יש מעט חברים שהם מחשיבים "ממש" חברים. בגיל שלי יש יותר, אבל בעצם גם אצלנו בחבר'ה זה מתחיל להיסגר מי קרובים "באמת". כנראה זה התהליך. ועכשיו פתאום אני אחד מתוך חמישה חברים שלו… רק ש-א נ י - גם הולך לדפוק את אשתו. ואיכשהו מתחשק לי יותר לעשות איתה אהבה מאשר לדפוק אותה. אפילו שאני לא מכיר אותה בעצם. והוא רוצה לראות דפיקה. והיא… אין לי מושג. ואני לא רואה איך אף אחד כאן לא נפגע, בחיי! זה לא משנה מה אני עושה עכשיו. מבטל? פגיעה. ממשיך? בטח מתישהו פגיעה יותר גרועה… ואני מתחיל לחשוב שהכי עדיף שאם מישהו נפגע אז שזה יהיה אני. כוסאומו - שקט יהיה לי בקבר. יום חמישי. בוקר. אני מפסיק רגע את הרתכת כדי לנגב את הזיעה. בדיוק אני שומע ציפצוף מהטלפון. מוריד כפפה ובודק… הודעה מהמרפאה! היד רועדת. זיעה מלוחה בעיניים. HIV שלילי לא מפתיע אותי. עובר על הכל, מוודא שאני מבין מה כתוב. נקי. אני נקי. פתאום אני מקבל צמרמורת - אני הולך לזיין את אסתי היום! מעביר את המסמך לנדב, וחוזר לרתך איזה פאקינג מעקה לאיזה וילה גדולה. כמו של נדב. כמו של אסתי. הידיים שלי רועדות. אני לא יכול להתרכז. לא מוצא מנוחה. מכבה את הרתכת ונכנס למשרד. "אבא, אנלא מרגיש טוב. אני חותך הביתה". אבא לא שואל. ככה הוא. איכשהו תמיד אם יש משהו חשוב, הוא כבר יודע לפני שמדברים. "תעבור בדירה. אמא הכינה פשטידה." זה כל מה שהוא אומר. ארבע שנים, מאז שחזרתי מדרום אמריקה לא הפסדתי יום עבודה אחד. אז זה בסדר פעם אחת לחתוך. גם לא נוסע לאמא לקחת פשטידה. מגיע לדירה שלי, שותה כוס מים קרים ונכנס למיטה. לא נרדם. עושה שכיבות שמיכה. לא נרדם. שותה עוד כוס. לא נרדם. פיפי. לא נרדם. מחליט לא לקום יותר. מתהפך. לא נרדם. מכוון ליתר ביטחון שעון לתשע בלילה. מתהפך. לא נרדם. לא נרדם. לא נרדם. לא נרד… לא נר… לא נ… ל…. מתעורר בבהלה. מה?! בטח כבר אחת בבוקר! או לפחות חצות - שיט! פישלתי. מסתכל בטלפון. עשרה לתשע. נרגע קצת מהכאילו-אחור. אבל מתוח. פרפרים בבטן כאילו אני הולך לאבד בתולים. נדב ~~~~ "איך אפילו לא ידעת?! שלשום השרמוטה פתאום התקשרה אליו שהיא רוצה לחזור!" דודי כועס עלי שאני עסוק כששלומי צריך אותנו. "אין מצב שניתן לו לחזור אליה כמו כלב עם הזנב בין הרגליים." עניתי. "איך הוא לא רואה שהיא מסמרטטת אותו?!" דודי דרמטי. בעיה היא הזמנה לפתרון. שלומי מת על הילדים. הורדתי את ארז ונועה אצלו עם הוראות ברורות שלא לתת לו רגע לתקשר עם אורנה: כשאורנה תביא אליו את הילדים שלהם, נועה תרד לקראתם וארז יחזיק את שלומי בדירה. ליואב כבר קבענו חמשילילה-כיף עם אמא של אסתי. אסתי ~~~~ בדיוק נגמרה לי הוסת… קלטתי מה נדב-שובב עושה: הוא מפנה את הבית שיהיה לו אותי לעצמו. אחרת היה הולך לדאוג לשלומי בעצמו. בטח רוצה לסמן טריטוריה לפני שמישהו אחר נכנס לחיים שלנו. הוא לא יודע שאצל נשים זה לא באמת עובד ככה? אני חייבת להודות שהנוכחות הפוטנציאלית של זר במיטה שלי הכניסה ניעור הגון לחיי. אני אוהבת את נדב, כמובן. אבל הריגוש החיצוני עכשיו משתלט על כל חלקה טובה במיניות שלי. אני לא יודעת איך אחזיק מעמד עד יום שלישי. ומה אז? לחכות עוד עד ששי? זה טירוף! זה לא שפוי! נדב יצא לקחת את הילדים לשלומי, ואני השארתי את יואב אצל אמא שלי. עכשיו יש לי פנאי לבד בבית. אני רחוצה וריחנית במיטה, ומלטפת את הסלולרי שלי מבלי משים. בוער לי באצבעות ליצור שוב קשר עם שגיא - אבל מבינה שזה לא מה שהכי יתאים לנדב היום. ואני לא רוצה "לחתור תחתיו". איפה עובר הגבול בין מותר לאסור? בכלל לא דיברנו על זה. אולי מותר לי? הוא הוא * ר ו צ ה * שאסחף בערגה להרפתקה? אני מצלמת סלפי בתנוחה סקסית. ואז אחר, בו אני מרשה לפטמה להציץ משולי הכותונת. מרגישה נועזת, אבל לבסוף מחליטה שהיות ושגיא לא השיב עד כה להודעות שלי, כדאי שאתאפק ולא אשלח כלום. מאידך אני שומרת את התמונות המוצלחות, אולי לקראת ששי דברים ישתנו. נדב חוזר. נכנס למקלחת, ובינתיים אני עם הדמיונות שלי ממתינה במיטה. אופנוע שחלף ברחוב השקט מזכיר לי איך הוא עמד בכניסה עם המעיל והקסדה. את לחיצת היד ההססנית שלו. בא לי עליו! נדב ייאלץ לקבל אותי בגירסה פנטזיונרית הלילה. אוףףף נו, שייצא כבר מהמקלחת! אני כבר רטובה למטה, מסירה את התחתונים ומחליטה לחכות לו ברגליים פשוקות אל מול דלת המקלחת, משחקת בעצמי. בשילוב לפנטזיות אודות שגיא, מגרה אותי המחשבה על ההבעה החושקת שתהיה לנדב כשייצא והדבר הראשון שיראה זה קלוז-אפ על האוננות שלי. תמיד מדליק אותו כשאני מאוננת בפניו. הנה נסגרים המים. תיכף הוא ייצא, ואני ממקדת את המבט שלי בפתח הדלת כדי לא לפספס את ההבעה ההיא. הדלת נפתחת, ודרכה, חצי-רטוב וערום לחלוטין יוצא לא אחר מאשר... שגיא! א ו . מ י י . ג א ד ! מול העיניים שלי הזיקפה הקלה שלו מתעוררת במהירות לקשיחות מלאה. אני קופאת לכמה שניות, ואז ממהרת למשוך מעלי את הסדין הדק. הוא מחייך אלי ומתיישב לצד הרגליים שלי על שולי המיטה. בלי להפגין היסוס הוא אוחז בקצה הסדין ובאטיות מורטת עצבים הוא מושך אותו אליו, חושף את כולי לאט... ל א ט... ל . א . ט . !!! בינתיים נדב יוצא, יותר יבש משגיא, ומתיישב על כיסא האיפור שלי. אני קולטת בזווית העין שגם אצלו יש "זקיפות קומה". כשאני חשופה לחלוטין, עד אצבעות הרגליים, שגיא אומר "היי אסתי". אני עונה לו "היי". זו סיטואציה מגוחכת והזויה, ואני מוסיפה חיוך ענק בלתי נשלט לתשובה שלי. הוא צועד מסביב למיטה, דרך הפינה הקרובה לנדב, ומושיט לי יד. אני לוקחת את ידו, והאו מושך בעדינות, מוביל אותי לקום אליו. אני נעמדת והוא מחבק אותי, רוכן בפיו אלי ומחפש את שפתיי לנשיקה ראשונה, בעוד ידיו נכרכות בעדינות סביבי, עוטפות אותי ומלטפות. אני מודעת לכל סמ"ר בעור שלי. לפטמות שלי הנלחצות אל צלעותיו התחתונות. לחום ולקשיחות של הזיקפה הצעירה שלו על הבטן העליונה שלי. לאחיזה הנעימה והמלטפת על הגב שלי. לקרירות המזדחלת במורד ירך שמאל הפנימית שלי - ואני יודעת בעקבותיה שאני רטובה עד כדי כך שזה זולג! זו רק הפעם השלישית בכל החיים שלי שאני חווה קיצוניות רטובה שכזו. אבל יותר מכל הללו, אני מודעת לשפתיים שלי, החשות ברכות שפתותיו. לטעם המתקתק בתוך חלל הפה שלו, אותו אני חוקרת בלשוני. אני נסחפת בין זרועותיו, מחפשת להעמיק עוד את החקירה. יד אחת שלי מושכת בעורפו אלי, יד שנייה בלי שום בושה מונחת על הישבן שלו, ומצמידה את הזיקפה המחמיאה הזאת אלי. לפתע גם הידיים שלו יורדות שתיהן לישבנים שלי, ומרימות אותי באוויר כאילו הייתי ילדה קטנה. בעוד שגיא מסובב אותי ומצמיד אותי בגבי אל הקיר, אני (בבהלה קלה) נעשית מודעת לנוכחות של דבי בחדר. נדב רואה את המבט החטוף שלי אליו במהלך הסיבוב, ומלטף את השוק שלי לרגע. זה מרגיע, ואני חוזרת לצלול בהתמסרות לשגיא. הוא מנשק ומלקק עכשיו את התנוך שלי, יורד לאורך קו הלסת ואל הצוואר. הרגליים שלי כרוכות על מתניו, והזיקפה שלו שעונה ישירות בין שפתי הנרתיק שלי. אם בשל תשומת הלב לצוואר שלי, או בשל המחשבה שעולה בי לפתע שכעת הוא מרגיש היטב את מידת הרטיבות שלי לקראתו - אני מסמיקה כולי, עד לחזה הלבנבן שלי. הוא נאנח ומתחיל להניע את האגן שלו, משתפשף עלי. המעשה מחלץ גם ממני קולות קטנים, מפתיעים ושונים מהרגיל. אני להוטה אליו. טווח התנועות שלו גדל, ואני מבינה שהוא מחפש להפגיש את הראש עם פתח הנרתיק שלי. הוא מנסה פעם ראשונה וזה מחליק בחזרה אל הבטן שלי, מעביר גל עונג במגע עם הגדגן, שמתפשט בגל מהיר עד לעורף שלי. לרגע אני נלחצת, פוקחת עיניים ושולחת מבט שואל אל נדב. המבט מוצא אותו יושב דרוך על קצה כיסא האיפור, מחזיק בידו זיקפה קשיחה, ומבטו נעוץ בקו החיבור ביני לשגיא, בגובה המתניים. בזווית העין הוא קולט את המבט שלי ובינתיים שגיא כבר בתנועה רחבה עוד יותר מנסה שנית לחדור, והוא שב ומחליק. הדגדגן שלי זוכה לקבל ישירות את כל החיכוך הזה, ואנחה עמוקה נפלטת מגרוני. נדב קם, בהיסוס הוא מחכה לאות הסכמה משגיא אשר מרחיק את גופו ממני, ידיו עדיין אוחזות בישבנים שלי ומחזיקות אותי באוויר צמודה לקיר. הוא לא יכול להשתמש בהן. הוא מנסה לכוון בשלישית, ונדב אוחז בו בשתי אצבעות, ומכוון אותו פנימה. "אווווהההההההה…" נפלט ממקום עמוק עמוק בתוכי כששגיא בתנועה אחת רציפה בוחן עד לאן אפשר, ומגלה שעד למפגש בין עצמות האגן שלנו. הוא פולט צליל חנוק מהגרון ומתחיל נוע בתוכי בקצב מהיר, דפיקות קצרות ומהירות, פיו צמוד עדיין לצווארי מתחת לאוזן, והוא יונק עוד ועוד. אני בהירה, ויודעת שיישאר סימן. נדב עומד קרוב לידי עכשיו, בצד אליו פונה הראש שלי. אני מנחשת שהוא בודק כל הבעה שלי. לפתע זה מביך אותי. הוא, שראה את הפרצופים שלי מתעוותי מעונג לילות רבים במשך שנים… אבל עכשיו זה לא הוא בתוכי. אני מתמסרת לגבר אחר. למעשה זר. וזה בא לי בקלות מביכה. אני חוששת לפתוח עיניים אל המבט שלו, אבל מתחילה להבחין שעם כל דפיקה, כשהאגן של שגיא נצמד אלי והירכיים שלי נפתחות מעט, ירך אחת פוגעת במשהו. וכשאני פוקחת עיניים להביט במה, אני רואה אותו מחזיק את האיבר שלו ביד, ומכוון אותו כך שהירך שלי תתנגש בו קלות שוב ושוב עם הקצב. המבט שלי עולה אליו, והוא גם נבוך, ממהר להסיט את מבטו מעיניי לעבר המפגש הגופים שלי עם שגיא. לא הוא ולא אני בשלים להכיל זה את זה בתוך ההתרחשות. הוא רוצה לצפות בי מהצד, ואני… אני של שגיא כרגע. ברגע שהמיקוד שלי עוזב את נדב והתודעה חוזרת להבין מה אני עושה ברגעים אלו ממש, חוזר להתגבר הריגוש שלי, וקולות קטנים מלווים את ההתנשפות המתואמת לקצב שמכתיב שגיא. איש גבוה, מעיל מעור… הוא בתוכי עכשיו. אני מסיר את הידיים מכתפיו. יד אחת מלטפת לרגע את נדב לסמן לו שהכל בסדר, ואז שתי הידיים אוחזות בצדי פניו של שגיא ומרחיקות אותו מהצוואר שלי. הוא מסתכל עלי. אני מביטה לתוך עיניו ומתנפלת בפי אל תוך פיו. משחררת. מביטה. מתנפלת. משחררת מביטה. מנשקת. בכל מבט עיניי כאילו אוחזות בעיניו. בכל נשיקה אני כובשת אותו יותר. תנועותיו נעשות אטיות וארוכות יותר, ואני יודעת שמתחיל להכנס רגש לזיון הזה. "שג-ג-גיאאאא" אני מביטה בעיניו וקוראת לו. הפעם אני מחזיקה את המבט שלו זמן ארוך יותר, וככל שמתארכת ההצצה שלנו האחד לנשמתו של השני, כך גובר הריגוש, וקצב התנועה. האנחות שלי עמוקות כשהוא מאט. האנקות שלי קצרות גבוהות ורמות כשהוא מאיץ. לבסוף הוא מתקבע על קצב אחיד שבו אני לא מסוגלת אלא להגיב. "אָיייייייייי" ארוך נפלט מגרוני, הולך-ומתפוגג לכדי עצירת השנימה. זרמים בלתי פוסקים נשלחים עמוק מתוכי בנקודה בה הוא משפשף כעת בעקביות, ומגיעים בגלים אל הירכיים, אל קצה אצבעות הרגליים, אל הפטמות המתקשחות שלי, אל העורף והקרקפת. כל הגוף שלי כמו דגדגן אחד גדול. כשאני יורדת לרגע מהאולימפוס אני קולטת שנדב על ברכיו בין הרגליים של שגיא, יד אחת מאוננת במרץ והשנייה אוחזת בסלולרי שלו. הוא מסריט את החדירה! שגיא מחזיר אותי אל המיטה מבלי לצאת מתוכי. הוא נע לאט. למרות שלילה קריר של חודש מרץ עכשיו, אנחנו מזיעים. נדב מדליק מזגן, ונשכב לצידי. אני מנשקת אותו. דיסאוריינטציה אוחזת בי. אני לא יודעת איפה אני, וכמעט לא יודעת מי אני. האורגזמה הראשונה לא הסתיימה בירידה למציאות, והתנועה המתמשכת של שגיא בתוכי חוזרת לשלוח עקצוצים לכל חלקי הגוף. "תודה" אני אומרת לנדב, ומחזירה את המבט לשגיא, שמסתכל עלינו ברוך. הפנים שלו יורדות לנשק אותי, ובדרך הוא נושף על החזה המיוזע שלי, מצנן אותי במתיקות. פתאום נדב שואל "של מי את?" אני מסבה את הפני אליו, לא מבינה. "של מי את עכשיו?" נדב מקשה. "נדב…" אני לא יודעת מה לומר. שגיא לא מפסיק את תנועותיו בתוכי, מגיע שוב ושוב עם הזין שלו לנקודות המתוקות ושולח זרמי עונג. לרגע העיניים שלי חוזרות להיעצם מאליהן, מתמסרות לעונג. "ספרי לי מה את מרגישה. אני רוצה את כל האמת!" הטון של נדב רך, מקבל. ועם זאת מצווה. האיש המתוק שלי אוהב אותי בכל מצב. אני נרגעת. "אני שלו עכשיו. אני של שגיא." אני מחליטה לקחת את זה רחוק יותר. מחזירה את המבט אל שגיא. "שמעת שגיא? אני שלך עכשיו. כולי שלך. זיין אותי כמו שאתה רוצה. נשק אותי. קח אותי. כבוש אותי!" מתנועות המזרן לצידי אני מבינה שהגירוי של נדב חזר להתחזק מההתרחשות הזו. מבט חטוף מראה לי שלא טעיתי. גם שגיא נדלק ואנחנו אוחזים שוב במבטים שלנו. כובשים ונכבשים. לפתע בטון לחוץ הוא נאנק "אני כמעט… אני קרוב…" ואני עונה לו "תחזיק עוד קצת, עוד טיפה" אבל אני כבר לא צריכה עוד הרבה. הריגוש שלו מדליק אותי. המבטים שלו. ההשתדלות שלו להתאפק עוד רגע. ולבסוף מה שמעביר אותי מעבר לסף, זה חוסר היכולת שלו לעצור עוד בריגוש. התפיחות הפועמות של הזין שלו כשאני מבינה שהוא שופך את הזרע שלו לתוכי משתלבות בגירוי המנטלי, ואני גומרת יחד איתן. שנינו שוקעים בסדרה של נשיקות קצרות בין הנסיונות להשיב את נשימתנו לסידרה, מתלטפים ומסתכלים זה בזו. הוא מחייך אלי מלמעלה ואני אומרת לו "אתה אדיר!" והוא שב ומנשק אותי. כשאני מתעשתת ומביטה הצידה אני רואה שנדב מתוסכל מנסה להשלים את האורגזמה שלו. הוא לא הספיק בזמן איתנו, וכעת האנרגיות שלנו אשר הזינו אותו נרגעו. אני מושיטה יד לביצים שלו, לעזור לו כמו שהוא אוהב לפעמים כשאני במחזור. הוא דוחה בעדינות את המחווה שלי. אני רוצה לעזור. לאורגזמה יש חשיבות! אחרת הוא יהיה מתוסכל, זה די ברור לי. "אז מה כן לעשות בשבילך?" אני שואלת. "להמשיך" הוא עונה לי. "תנקי אותו". "אתה בטוח?" כשהוא אומר 'תנקי אותו' זה אומר למצוץ לו את כל הזרע מעל הזין. גם עם נדב עצמו אקט שכזה מתבצע רק כששנינו מרגישים קרובים במיוחד. ועכשיו עם זר? "לגמרי." הוא מבטיח. לא הייתי עושה את זה אם לא היה מתאים לי. אני כמו במציאות וירטואלית. בעולם אחר שבו אני של שגיא, ואני רוצה לבטא את זה בכל דרך אפשרית. כן, גם לנקות אותו. הפשטות בתגובות של שגיא גורמת לי לחוש נינוחות. הוא הקשיב בפסיביות לדברים של שגיא, ואז יצא מתוכי בעדינות, עדיין לא לגמרי-רך. "זה מתאים לך?" אני שואלת. הוא מהנהן. "אז תשכב כאן". אני מכוונת אותו לצד בו ישן נדב. הוא נשען על הכריות של נדב. אני מפשקת את רגליו פישוק גדול, נשכבת על הבטן ביניהן, ולוקחת את הזין הלח שלו בין שפתיי. לאט ובעדינות אני יונקת אותו, משתדלת שלא להקפיץ את שגיא ברגישות-יתר הפוסט-אורגזמית שיש לגברים. אני מתמוגגת מהניחוח המשותף שלנו. מהטעם. כמעין תביעת בעלות על הבעילה שהתרחשה כאן. "הגבר הזה שלי! הנה, הניחוח בהבל פי יעיד!!" נדב עובר להישכב בצד שלי של המיטה, שכוב על צידו, ראשו נשען על ידו המורמת מהמרפק, והוא מביט בי ובמעשיי, ידו שוב עסוקה במרץ. אני מניחה את הראש על ירך של שגיא, ממשיכה למצוץ לו בעדינות בעוד ידיו הגדולות מלטפות את לחיי ועוברות ומלטפות בין שערותיי. אני מרגישה איך הוא ממשיך להתרכך בטבעיות בתוך פי. גוף הזין כבר נקי ואני משחררת אותו רופס, ועוברת לנקות במפשעה ועל הביצים. כשאני לוקחת אשך לפה, מושכת ומעבירה עליו לשון נחושה, אני מרגישה את הזין המונח רפוי על הלחי שלי, מתחיל לאט לאט להתקשח שוב. אני יודעת שלא חלף די זמן, וזו בטח לא זיקפה שתחזיק - אפילו שהוא בן עשרים ושש. ו… אני טועה. כנראה לא הערכתי נכון את עוצמת הריגוש שלו, או את היכולות שלו. פתאום נדב מתקרב אלי ולוחש לי "אני רוצה להרגיש את הרטיבות שלכם". אני מהנהנת, בטוחה שהוא יחדור אלי עכשיו. אבל נדב יורד לי!! עם כל מה שמטפטף משם, כאילו אין מחר, הוא יורד לי מכל הלב, והקבלה המוחלטת שלו אותי ואת מה שעשיתי (בצירוף פעילות הלשון שלו) מעוררת אותי מחדש. מכאן גם המציצות שלי נעשות נחושות יותר, ונראה שאני עושה משהו ממש מדויק, שכן אנחות נמוכות ארוכות נחלצות מגרונו של שגיא השוכב פרקדן בפסיביות. נדב חדל, ואחר רגע אני מרגישה אותו מתמקם מאחורי וחודר אותי. כעת הוא נשכב עלי, ומנשק לי את הלחי בזמן שהזין של שגיא בתוך פי! אני לא חושבת שבחיים שלי התענגתי על מציצה כמו עכשיו. לא עבר זמן רב, ושגיא התקשח לגמרי. נדב מפסיק לזיין אותי, מפנה את מקומו ומבקש משגיא להתחלף. שגיא מסכים בחיוך. היה מוזר לנסות לנתח את ההבדל בתחושות בתוכי. זה היה בעיקר בטכניקה שלהם. על הזין של נדב היה עכשיו הטעם שלי ושל שגיא והכל התחיל להתערבב לי. כששגיא גמר, נדב הפך אותי על הגב, ופישק לי את הרגליים רחב רחב. הוא התמקם ביניהן, ואמר לשגיא "תסתכל". אחרי שחדר לתוכי התחלתי באינסטינקט לכרוך את הרגליים סביבו, אבל הוא פישק אותן בידיו ואמר לי "אל תסתירי לו, לחבר שלך… שגיא, מה אני עושה עכשיו?" שגיא נראה נבוך לרגע. שזה היה מתוק אחרי כל מה שהלך כאן בשעה האחרונה. "אתה שוכב עם אשתך." "לא!" קרא נדב, "אני מזיין ת'חברה שך!" סתכל טוב טוב איך אני דופק אותה. איך היא פשוקה בשבילי. איך הזין שלי נכנס אליה…" זה היה מטורף. נדב נשאב טוטאלית לסיפור. "מה את?" הוא שאל אותי "אני החברה של שגיא…" ניסיתי לזרום איתו. "אז תני לו יד!". ככה החזקנו ידיים, שגיא ואני… ואני… איך להסביר? באותו הרגע אני פשוט הייתי. החברה שלו, הכוונה. הייתי החברה של שגיא, שהביט ברוך ובהנאה איך נדב מזיין אותי. איך אני הולכת ומטפסת לקראת האורגזמה השלישית שלי באותו לילה.