נשואים פלוס ;) 7

קטעים קודמים: (בקישור מגיעים לפרק 5. בתוכו יש קישור לפרקים 1-4. בתגובות מופיע פרק 6) https://www.swingers.co.il/?section=3&forum=1&bunch=84777 במחשב מסמנים עם העכבר את הקישור, לחצן ימני, ובוחרים "עבור אל". -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- | -- .................................................. חלק 7 .................................................. נדב ~~~~ "זה לא אותו הדבר". אמרתי לו כשירדנו למטה. אבל הוא בדיוק הניע ולא שמע ברעש של האופנוע. טס ישר אלי. כבר נעשיתי אדיש להשכבות. כשירדתי סימנתי לו שיוריד את הקסדה. עשה לי לא עם הראש, לקח את הקסדה שלי, הלביש על הזרוע ונסע. מרחוק הרים יד לשלום עם הגב אלי. שלומי הזה... נראה לי דפק הכל. אבל גם לי עלו מחשבות שניות. נראה איך ארגיש בבוקר. אסתי ~~~~ "איך היה?" שאלתי. אבל מיד אחר כך ראיתי שמשהו לא בסדר. "טוב". נדב מקצרן לי בדיבורים. ככה הוא. "ושלודי?" (ככה אני קוראת לצמד שלומי ודודי). "מה איתם?" "אהבו אותו?" "כן, סבבה." "אז מה הפרצוף?" "שלומי... שרוט. אני גמור מעייפות. חייב מקלחת." נדב יתקלח לפני השינה גם אם צריך בשביל זה ללכת לשאוב את המים ולהתפיל אותם. אין אצלו בלי. בהמשך השבוע נדב הסתגר קצת והאמת זה הדאיג אותי. הוא ישב במחשב לעבוד בלילות, אבל נראה לי שהוא שוב הלך לאתר ההוא. נכון שאני לא מכירה את שגיא, אבל איכשהו נקשרתי אליו. לרעיון שבו. ועכשיו זה דיכדך גם אותי. זה הגיוני לכם? לי לא. שגיא ~~~~ אחרי ארבע ימים הוא התקשר אלי. שאל אם הכל בסדר. אמר לי שהוא יעשה את זה כן או כן, והוא ממש מעדיף שזה יהיה איתי. "בוא נדבר". שיט. רציתי "חלק". אני בכלל בקושי זוכר איך אסתי שלו נראית. - אבל אנלא מצליח להפסיק לחשוב עליה. אז מה עכשיו? נדב ~~~~ כל החשק… כמו בלון מפונצ'ר. מבהיל מה שזה עושה לנו עוד לפני שהתחיל. אחר לבטים הבנתי שלא משנה האיש - התפקיד הפך חשוב. אז צ'וטטתי באתר והבנתי ששגיא עדיף. בית הקברות מלא באנשים שלא היה להם תחליף. זה נכון, אבל בלי הציניות: כשהם מתו דברים השתנו. במקום לסמס התקשרתי אליו. יותר אישי. שגיא ~~~~ לא הסכמתי לשבת על סלע על השובר של המרינה. אני לא הפאקינג מאהבת שלו! ישבנו בבית קפה והחנון הזמין תה צמחים. לקחתי אספרסו. הייתי עצבני לאללה ולא רציתי להודות למה. פאקינג "חלק" רציתי! עכשיו מה? רגשות מחורבנים?? שתקנו משני עברי השולחן הרחב. נשענתי אחורה על הכורסא ולעזאזל שיתאמץ הוא להתקרב. אבל הוא פשוט ישב זקוף ונשף על כוס התה שלו שתתקרר. "אני אפילו לא זוכר איך אסתי נראית!" דיברתי ראשון בסוף. הוא הגיב בהבעה מופתעת, כאילו לא היה מודע לזה בכלל. ואולי באמת לא היה. הוא הושיט יד לכיס המעיל שלו. מעיל מעור. שיחרר נעילה מהסלולרי והעביר לי אותו פתוח על הגלריה. "מחר השיעור הראשון" אמר לי כשראה שאני מסתכל על המעיל. עיינתי. הרבה תמונות של הילדים - ממש לא ענייני להיכנס לשם. התעכבתי רק על התמונות של אסתי. יותר סקסית ממה שזכרתי. לא שמתי לב שאני שוקע בהירהורים ומדפדף ומדפדף… קלטתי רק כשהגעתי לתמונה שהיא מיניקה. שזה אומר שדיפדפתי איזה שבע שנים של תמונות! כשהחזרתי לו את הסלולרי הוא היה חם, הקפה שלי היה קר, והמלצרית הביאה לו כוס תה חדשה, ועוגת אגסים עם שתי כפיות. "אז זהו? אתה נחוש?" שאלתי אותו. "כן. אני אוהב שההגה אצלי בידיים." לא הבנתי על מה הוא מדבר. "טוב, הכידון במקרה הזה." הוא הסתכל החוצה אל האופנוע ואני אחריו. "אה, זה… לא, אני דיברתי על משהו אחר…" שנינו השתתקנו שוב לשניות ארוכות. "שלומי…" הוא אמר, "כן" נכנסתי לו לדברים והוא השתיק אותי בסימן עם היד. "...גרושתו תמיד הייתה כלבה - ואז בגדה בו בצורה הכי מכוערת. פה זה משהו אחר. אני… אני מוכן". בחנתי אותו במבט. "איך אתה יודע? איך לעזאזל אתה יודע איך תגיבו? אני מתחיל ממש לחבב אותך. גם החברים שלך אחלה. אני לא רוצה… נו… אני רוצה משהו שילך חלק!" הוא השפיל עיניים למטה. ואחרי כמה שניות הוא לקח את הכפית שלו ואמר "נמאס לי להסתכל עליה. מת לאכול כבר!" חתך לעצמו פיסה גדולה והושיט לי את הכפית השנייה. "מצטרף?" כבר התרגלתי שזה ככה אצל נדב. מעט מילים - הרבה משמעות. חלקנו בינינו בשתיקה את האגסים והבצק המתוק עם הקינמון. בשעת אחר הצהריים הזאת העוגה הייתה בדיוק מה שצריך כדי להשביע בלי להכביד. "קלילות מתוקה." הוא אמר כאילו קרא את המחשבות שלי. "ביום חמישי..." אמרתי לו. "התוצאות?" "כן" "זה רק עוד שלושה ימים!" פתאום הוא קלט.