שירות תיקונים

שירות תיקונים בואי נכתוב את זה הפעם קצת מצחיק, אולי זה יעזור? זה בטח לא יזיק... הרי נֶאֱמַר כבר כל כך הרבה עצוב, על המקום שאת נִתְקַעַת בו שוב. ושוב. ושוב. בואי נחפש איך לְחַיֵּךְ את מה שהשתבש, אולי נצליח קצת לצחוק גם עָלַיִךְ, מה יש? על הבחורה שחושבת שהיא יודעת הכל, ומגלה שלפעמים היא גם טועה ובגדול. וכל ההבטחות, וכל ההנחות, וכל ההשערות - פשוט לא עוזרות, כשהדרך מתפתלת אל מחוץ למפה. אז יאללה, תקלילי, תני חיוך, רק טיפה, תביני שֶׁהִפְסַדְתְּ הפעם, זה לא כזה נורא, ואם תִּלְמְדִי משהו קטן- בכלל חצי צרה. אולי להבא תבואי פחות זחוחה, ויותר זורמת, יותר פתוחה, יותר חמה ורגישה, ובעיקר - פחות קשה. ויותר תדברי כשצריך, ויותר תשתקי כשצריך. ואולי הנזק לא יהיה (שוב) בלתי הפיך... נו, בואי נחבר קצת חרוזים, יהיה מצחיק, כי הענן הזה שנח פה - כבר השחיר לנו מספיק. נאמר שבסוף היום זו את שֶׁקִּלְקַלְתְּ, בכשרון רב, הבנתי, יש לָךְ השערות, אבל תכל'ס - מה עכשיו? מה תעשי עם זה? נגמר- תתמודדי! הרי אין פה באמת פתרון, תודי! -------------- מה אעשה? אתה צודק, אין לי תשובה, שומרת על זכותי להיות סתם עצובה, ואל תגיד לי : " עזבי, זה סתם עושה לָךְ רע", ואל תגיד : " חָפַרְתְּ כבר קילומטר מנהרה". ואל תגיד : "הלך אחד - יבוא אחר, מילה שלי - הוא בטח יתאים לָךְ יותר". כי אני רוֹצָה לתקן עם ההוא שקלקלתי, לחזור לרגע בזמן, בו מסתבר שנפלתי, ובשניה משהו הלך ואיננו עוד, ואיתו נעלם חלומי הוורוד. החלום בו כולם בשמחה ונחת, צועדים אל השקיעה, יד ביד, יחד. שְׁמוֹנֶה ידיים בשורה, אוחזות, הי, אפשר בבקשה את התמונה הזאת…...?