תמונה שווה אלך מילים

נכון, כותרת די בנאלית ואפילו קצת קיטשית לטעמי, ובכל-זאת, מה לעשות, הפוסט הזה עסקינן בתמונות. תמונות מלאות אהבה ותשוקה בין ארבעה אנשים באותה המיטה. אולי לאו דווקא באותה המיטה, אבל מספיק קרובים כדי להרגיש חיבור זוגי כזה וכזה ואולי גם כזה, ולגעת בפסגות של חיבור מרובע. אתם ודאי תקראו, ותוך מספר רגעים תשכחו ותעברו לפוסט הבא, לחפש עוד עניין או לתור אחרי דם חדש שטרם שפך פה את הגיגיו. תסכימו שלו הייתי מעלה פה תמונות במקום אותיות, או אולי סרטונים, הייתם זוכרים את המסר קצת יותר מכמה רגעים. אולי אפילו היו אותן תמונות נחרטות אצלכם בגוף, חבויות, נסתרות ומתישהו צפות ועולות, מפתיעות בחוצפתן או מנעימות לרגע או שניים...אבל את האותיות שנכתבות או אלו הנאמרות, נצטרך לשנן ולזכור כדי שיוטמעו בירכתי איזשהו תא אפור. בוקר. כמו בכל בוקר, חמישה ימים בשבוע, נתפצל ונצא לדרכנו, אתה ואני, שאובים בלהט העשייה היומיומית, בקריירות הכ"כ שונות ובתחביבים השונים. נקדיש כמובן לילדים, למשפחה המורחבת ולחברים. ובערב, כשניפגש, נתחיל למלל את כל הקורות. נמלא את האוויר בינינו משפטים ואותיות, שירחפו באוקיינוס המילים שעברו בינינו שנים כה רבות. ערב, בו נשתדל גם לצבור חוויות משותפות. ללכת ביחד ל...לצפות ביחד ב...לצנוח בעייפות למיטה ולישון חבוקים, או מלאים אנרגיה ותשוקה. ואז מגיעה אתנחתת סופשבוע. יומיים שלמים של חוויות משותפות. תמונות ומראות נערמים לזיכרונות. כשנתרפק על זיכרונות עבר, הן יהיו לרוב אלו המשותפים, ולמרות שאנחנו לא טיפוסים מתרפקים, אלא חיים את ההווה עם הפנים קדימה, בכ"ז, בין הסדינים עולות תמונות ומראות. חזיונות שקרו וגם דמיונות. אותן תמונות שחווינו ביחד, ואותם הדברים שהיינו רוצים שעוד יקרו. החוויות הפרטיות שעברת ותיארת באוזניי בפרוטרוט תתמוססנה בין כל שברי האותיות המרחפות. את שקרה ביני לבינו ותיארתי בזמנו, אולי אתאר גם כעת, אבל זאת תוכל רק לדמיין. תמונה אחת שלו ושלי ביחד שראית בעצמך וריגשה אותך, היא זו שתעצים בך את ההתרגשות. היא זו שתצליח לגעת ולרגש את שנינו לעתים אף יותר מהמגע המוחשי בינינו... לכן אני רוצה שנהיה עדים לרגעים המיוחדים. שתראה איך בתחילת הפגישה, הנשיקה הראשונה תגרום לי להתמוסס ולו להתקשח. תראה איך הוא חודר אליי כך או כך או אולי כך. ולעתים מבטי יפגוש במבטך שמביט בנו, כשאני יודעת שלמרות רצונך העז להצטרף, כרגע אתה מתאפק, נותן לנו את המרחב הזה הנחוץ להתמסר זו לזה. בשוך הסערה, כשנירגע חבוקים, נתבונן בכם וביצרים המתלהטים. רוצה לראות את התשוקה המתעוררת ביניכם. להתבונן ולהתרגש, לגעת וללטף. לראות איך היא נרגשת למגע ידך, את הגוף הכל-כך שונה משלי מתפתל מעונג מתחת גופך. את שפתיה המשתוקקות שלרגעים אחשוק לעצמי ואחטוף לנשיקה שאת טעמה אעביר לשפתיך, ביחד עם עונג מתוק כשאגע באיבריך. רוצה שתשמע את המילים החמות שנאמרות ביני לבינו, את הלחישות, את הרגעים המפתיעים בהם אנחנו מגלים לראשונה מקומות נסתרים בי שגורמים לי התרגשות. תהיה עד לכל זה במראה, בריח ובצליל, קשוב לכל התמליל בתוך בליל עינוגינו ביחד. רוצה לחזות במבטים שלנו אליהם. אתה תביט וגם תשמע איך מבטו הקרוב, עין בעין, גורם לנשימות שלי להיעשות כבדות, איך עם המגע הן הופכות לאנחות. אביט בלחייה הסמוקות בזמן שמחזירה לך מבט חודר, וחיוכה המתפשט מדבק ופושט בכולנו. כשאנחנו ביחד, תוכל לחזות גם איך לעתים גופה יזמין ויקרא לי לחבור אליו בחיבור שמרגיש לי אחר, גם כשהוא רגוע וגם אם סוער. ותוך כדי כל זה, המבטים ביני לבינך יצטלבו מדי פעם ויהוו מראה למה שמתחולל אצלנו מבפנים. יגרמו לחיבור ולאהבה בינינו להרקיע שחקים. וכשלעתים לא ארגיש בנוח, אתה הוא זה שיבחין בכך ראשון. ואם אבחין בחוסר נוחות אצלך, לא משנה אם אני מעופפת אל-על בהנאתי הרבה, מבטך המהסס יגרום לי מייד לנחות. כי אנחנו פה ביחד להנאות משותפות. ובאותן פעמים כשנחליט להתפצל, ותפסע לצידה בדרך לפינה שלכם, אתור אחריכם במבטי עד שתיעלמו. מבט שאין בו גרם אחד של קנאה (הלא גם אני הולכת להיכנס לבועת ההנאה הפרטית שלי), אלא כזה המנסה לשתות את התמונה עד הטיפה האחרונה. לך תבין את מסתרי המוח האנושי, איך דווקא תמונה זו תותיר עליי רושם, ותיחקק אצלי במידה כזו שלוקחת לעצמה את החירות לעלות שוב ושוב מתוך שלל התמונות הרבות שצברנו במחיצתם. אני רוצה שתראה איך כשאנחנו נפרדים לשלום, אניח ראשי על חזהו בשקט ושלווה מתוך ידיעה שליבו פועם כרגע אליי. רגע כה חשוב של קירבה. רוצה שתראה את גופו התמיר עוטף אותי ומסת שריריו מתהדקת עוד ועוד, חוסמת בי את דרכי האוויר, ועם זאת, חיבוק הנחוץ לי כאוויר לנשימה. רגע בו אנחנו יודעים שמה שבינינו לבינם הוא הרבה יותר מ'רק סקס'. החיבור הרגשי הזה הוא המרגש אותנו באמת, ובלעדיו אין לנו כלל מה להתרגש לקראת... גם כשאצא לטייל בנופים הכי מדהימים, ואחווה חוויות שישאבו אותי לתוכן, זה לעולם לא ירגיש לי שלם כל עוד אתה, החצי השני שלי, לא פה לצידי. חלק מזה. אנחנו צוברים כל-כך הרבה חוויות נפרדות במהלך חיינו. את רוב שעות היום אנחנו מעבירים בנפרד. לא תוכל להיות חלק גם בזמנים כאלה בהם אנסה להעלות על הכתב מספר הגיגים. אותם רגעים אינטימיים פרטיים שלי, בהם אנסה להתדפק על שערי הגן הנסתר הקיים עמוק בתוכנו, כדי לגעת במקום הכי אותנטי. אז לא, אין בי כל רצון לגזור עוד חתיכות מהזמן האינטימי הניתן לנו להקדיש זה לזו. ולא, אין לי צורך במאהב פרטי, שהוא רק שלי. ודאי שאין לי צורך בבן-זוג נוסף. לכן, מאהב יקר, אל תיפגע אם אין לי עניין לשוחח איתך בפרטיות. אתה מקסים למדיי, ונבחרת להיכנס למקום הכי פרטי שלנו. המקום שעבורי הוא הגביע הקדוש בזוגיות בין איש לאישה. לא מרגישה כל צורך להפריט אותו. וכן, בהחלט ארצה שתחזר ותפלרטט ותשתף, ואשמח שגם בת-זוגתך, אבל כל זה רק בנוכחות מי שבלעדיו כל חוויה תרגיש לי חסרה. לא רוצה להיפגש או לתקשר בנפרד, אלא בריקוד מרובע. הלא כל מה שתכתוב או תאמר אעביר אליו ישר, וטלפון שבור הוא משחק מהעבר... בעוד חודש, חודשיים, שנה או שנתיים, כשניפרד לשלום מזוג המאהבים שלנו, או אולי נאמר רק להתראות, מה שיישאר פה אצלנו בעיקר, כזיכרונות ש ל נ ו, אלו אותן התמונות של החוויות המשותפות. ניזכר ביחד בערגה, נאהב ונחווה כרגע באושר, ונדמיין את שיקרה בהנאה. הן ייתכן ויגיע היום בו נשקע בדמיונות גם אל העבר. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------- מה אתה מלכסן אליי עכשיו מבט משועשע של 'כמה מילים אפשר לכתוב על כזה דבר פשוט'? אני חופרת? אז קדימה, תנסח במקומי. כבר עשית את זה? אין מצב! תראה... טוב נו, "מעדיפים חוויות משותפות בחלל אחד" זה בהחלט ממצה. הרי לא נכתוב את כל המגילה הזו בכרטיס.... :)