רכבת לילה לדמשק

"דיייי, אני לא מאמינה!!" אני הודפת את הצוק בתדהמה לא מאמינה למה שקורה פה... חופשת חנוכה. הצלחנו לגרד את שלושת המתבגרים שלנו ליום טיול על שביל הגולן. הם הולכים להם ביחד מקשקשים על משהו ואני נטועה במקומי. המומה. "שנתיים??? בסלבסטר הזה, זה יהיה כבר שנתיים ללא סווינג? וואוו...." "מילא ההפסקה הארוכה, אבל היית צופה את מה שקורה עכשיו?" הוא מחייך מולי ומושיט לי קלמנטינה. אנחנו ממשיכים ללכת בשתיקה. האמת? לא. לו מישהו היה אומר לי שזה מה שיקרה הייתי שולחת אותו ללהלהלנד ממנו הגיע. יום שישי. אנחנו יושבים בפאב הקיבוצי החביב עלינו מקשקשים עם המלצרית על הביקור שלה בקיט קאט. ועל הסילבסטר. "אין מצב למסיבה בקיבוץ. אין מצב. אני מעדיפה לא לעשות כלום מאשר לרקוד ליד הוריי לצלילי big in japan" כשהמלצרית הולכת הצוק אומר לי "מתאימה לי חוויה אחרת" "כמו מה?" אני שואלת, "כמו אורגיה." הוא עונה ואני כמעט נחנקת. "מה?????" מאיפה זה הגיע... כבר המון זמן שאנו מנהלים הרפתקאותינו בנפרד, פצעי סבב הסווינג הקודם שלנו נראים שהגלידו והנישואין יציבים ומשופרים. ככה. כפי שזה. "טוב..." אני אומרת לאט... ואיך זה אמור לקרות? "לא יודע. סומך עליך"... "רגע רגע רגע... אני עוצרת אותו... זו הפנטזיה שלך... שלי קצת אחרת. הייתי רוצה מסיבה פרטית קטנה. לא משהו הארד קור... עם אנשים מעניינים ויפים ואפשרות לזרום או שלא. אני רוצה סיטואציה רכה.. " "הולך" הצוק מחייך לתוך כוס הבירה ואנחנו זזים הביתה. בימים הבאים אני מנסה למצוא קצה חוט למסיבה קטנה ופרטית, מפעילה את כל קשרי הידידות שרקמתי - נאדה... הפרופיל הזוגי שלנו שקם לתחייה מתנער מאבק וכרטיס מסקרן במיוחד שולח היי קטן. כל מנורות האזהרה מהבהבות!!! המיקום שלהם קרוב מדי. מצד שני... הרבה אנשים מכופפים את האמת בפרטים אישים.. אני מסוקרנת. אנחנו מתייעצים קצת ומחליטים שבזהירות רבה כדאי לבדוק. שיחת הקיק קורעת אותי מצחוק, ככה זה בין קיבוצניקים, יש הומור שרק הם יבינו. אנחנו עורכים משחק ניחושים. עוד לא החלפנו תמונות ובטח לא שמות... אומדים את גבולות המגרש. מיי גוד!!! הם קיבוץ לידנו! אקסלים של חישובי סיכון סיכוי רצים לי בראש... היינו יחד בבית ספר? הילדים שלנו באותם חוגים? אולי עובדים באותו מקום? השורה התחתונה הכי פשוטה בעולם... קרובים מינוס מוכרים פלוס קליק = זכינו בפיס. מוכרים /  מינוס קליק =  הסכם גנטלמני להתנהגות באירועים משותפים ונסיגה לאחור. מיקומים, שמות ופנים נחשפים. קליק :) קבענו לפאב בשישי. קליק. קליק. קליק. השיחה זורמת, חוויות מצחיקות / מטלטלות / נעימות מוחלפות האווירה נינוחה וחברית. כיף. אני מסתכלת על הצוק בשבוע שחולף לו. הוא מפלרטט, נהנה וליבי מתרחב לקראתו. מצד שני אני מפחדת. משקשקת מפחד. רכבת ההרים שעברה עלינו בפעם הקודמת כמעט הורידה אותנו מהפסים. מסיבת סילבסטר בנתיים אין. סווינג מנצנץ באופק.