אדמה

אדמה.ריחה,וחומה.שורפת בגבי.אני מוטל עליה עירום ואין שום רחש. רק הלמות ליבי שעת שהיא שועטת מעליי חרישית. צבר חול תחת ציפורני המלוכלכות.גרגיריו בין שיניי.ולהט האדמה הבוערת תחתיי.שיערה הזהוב שורט בנחיריי וגרוני,ופניה שאותן לא רואה. ובזיעת גופי הופכת היא לבוץ אדמדם ודביק. ידיי לוטפות את פניה ומציירות בהן סימנים אדומים.את אנחותיה איני שומע.רק את שבר החול תחתיי. מין המגדל היא זועקת לי לבוא.ואני רץ,עירום.והשמש שורפת את גופי ואין אויר. למרגלות המגדל היא לוחשת כי תבוא.כי היא קרובה.אך איני מוכן.ובפרץ החלטי אני הופך אותה על גבה. במורד הצוק מתדרדרים להם כדורי החול ונוחתים תחתינו. ידי לופטת צווארה ומתהדקת מעט.אין צורך באויר.היא באה.היא באה אליי.היא באה איתי.ואנו מגיעים...ושקט. הלמות דמה בעורקיה. תנועת האדמה. חול הדם. ממסך בגופי מפני השמש,שיערה סבוך ודבוק על פניה המלוכלים. ואני שומע סוף סוף את נשימותיה. אנו קמים והאופק נע ונד. מתקרבים והוא מתרחק. ידיים שלובות. ושקט. וריח אדמה.