כל הפחדים כולם

הפעם הידיים רועדות לי על המקלדת. הפעם אין לי סיפור אין אבקת פיות להאיר שגרת יומיום אפורה הפעם זה רק אתם, אני, האמת שלי. הפעם יש לי מחשבות של אישה כאוס של מחשבות הפחד הגדול ביותר שלי הוא התבהמות. הפחד הגדול ביותר שלי הוא אדישות. הפחד הגדול ביותר שלי הוא התחספסות. הפחד הגדול ביותר שלי הוא שכל אלה מכרסמים בך לאט, באין מפריע ואין רואה. כשעיניך נפקחות זה כבר מאוחר מדי. אין דרך חזרה אי אפשר לחזור לתמימות. אפשר להפסיק אבל אי אפשר לא לזכור אי אפשר לשכוח את מה שאת יודעת. שלמדת על בשרך. אני מפחדת להפסיק להתרגש מפחדת לראות בגבר שמולי סתם הרפתקה. עוד אחת. מלחמת התשה מתחוללת בקרבי בין הסקרנות לראות, לחוות, להרגיש, להסתחרר ובין הידיעה שיש מראות וחוויות שאין מהם דרך חזרה. אז אני מסרבת. בנימוס מציבה לעצמי גבולות שוטי הקנאה והדמיון מלקים בי לנוכח סיפוריהם של חברי למקלדת. מתפתה להתנסות מעגלת פינות במחשבה מתרצת תירוצים ו מושכת במושכות מסרבת להפוך לגולגולת נוספת בחגורת הכיבושים. מלטפת את עצמי מבפנים ודואגת להשאיר פינה אחת קטנה, תמימה של אישה שלא עשתה הכל. מתעקשת להתרגש לפחד להנות מתעקשת שלא סתם.