אורגזמה כואבת

כשנכנסו לעולם הזה אני והצלע... (פמיניסטיות יקרות לא להתנפל, אני לא מאמין בסיפור הבריאה ולא שזוגתי היא המשך חסר אוטונומיה שלי... פשוט מנסה לקצר ,ברמה המילולית נטו, את השימוש השגור והרווח במונח שמעולם לא הבנתי...) טוב בסדר... מהתחלה:) כשנכנסנו לעולם הזה אני והאחת והיחידה הלא היא הצלע הנשית המדוברת. צעדנו תמימים וירוקים אל תוך פארק המשחקים הממוקש הזה בידיעה שאנחנו מעוניינים בחוויה זוגית. כמו רבים אחרים וטובים יש לציין, רצינו "לתבל" את הזוגיות שלנו. משל הייתה הזוגיות פיצה קפואה שקונים מהסופר והזוג המתאים שיחלוק אתנו מיטה למספר שעות הוא המונוסודיום גלוטומט שייתן לה את הטוויסט שלקחו ממנה השנים והשכיבה בתחתיתו של המקפיא. זוג אחרי זוג, טיפסנו על כל המתקנים, הצצנו זה לזו במין סקרנות דיסוננטית מהולה בקנאה בזמן שהאחת יורדת במגלשה והשני נתלה על האומגה. החוויות החלו להיערם, חלקן טובות יותר חלקן פחות, ואנשים שונים נקרו בדרכינו. אנשים שהביאו איתם בשורות אחרות. אנשים שניגנו על אותו כלי אבל השמיעו מנגינה אחרת. פתאום לסווינג המוגדר שהכרנו, שההתפתחות הלינארית שלו הסתכמה ב מ ללא חילופים מלאים לחילופים מלאים, התגנבה איזו אופציה תלת ממדית שלא ידענו איך לאכול אותה. לאחרונה וממה שאני מצליח לעקוב בפורום, ישנם ניסיונות, שאני מבין אותם לגמרי, לתת הגדרות לדברים... מניסיוני האישי והלא כל כך ארוך (3 שנים ברוטו עם מגמה תמידית להגדיל את הנטו) ככל שפגשתי יותר אנשים, יותר סיפורים, כך התרבו המודלים האפשריים. כל זוג וכל אדם הם הגדרה בפני עצמם (אבן שושן מתהפך בקרבו) ובחזרה אלינו, היו תקופות שניסינו לצאת מהפארק הזה, מהגן. לשכוח שהתפתינו לקחת ביס , אין אדם אין חווה אין תפוח ושאף אחד לא ישאל אותנו מה הימים הנוראים בחודש של הצלע הנשית!! אבל נשאבנו שוב חזרה פנימה, ואני לא רוצה להיכנס לדינמיקה הפנימית שביננו . של מי אצלנו השואב ומי הנשאבת (הבחירה המגדרית במטאפורה מקרית לחלוטין :)) ) כי זו לא מטרת הפוסט (אם יש לו בכלל מטרה) ובכל מקרה אני מרגיש היום שאנחנו במקום ששנינו רוצים להישאב. ( מי שרוצה מוזמן לפנות אליי בפרטי לבקש את הטלפון של זוגתי לברר איתה אם באמת זה כך.. וכמובן שאני לא אתן לו.) עם הזמן גן המשחקים התחלק לשניים... במין דיפוזיה טבעית מצאנו את עצמנו זולגים בנינוחות לעבר מפגשים בחדרים נפרדים.. (דבר שלא היינו מוכנים לשמוע עליו בהתחלה) אותו "סלט של איברים" במיטה אחת שפעם היתה מנת הדגל האהובה עלינו התחלף במסע טעימות יותר אינטימי על מעבר לקיר המפריד בין חדרי השינה. ההתנהלות הקורקטית והמכוונת מטרה שלי אל מול זוגות פוטנציאלים והסלקציה חסרת הפשרות של הצלע (די אל תפריעו) שהייתה מוכנה לקחת חלק בהליך הוואטספי רק בשלב התמונות וגזר הדין הסופי, התחלפו בהיכרות מוקדמת, אלכסונית, מפלרטטת, מדגדגת, ממכרת למסך הקטן. מזוג לזוג, ממודל למודל, החלו לצוץ שאלות חלקן כואבות, לא מרפות, נוטפות רגשות אשמה ופחדי נטישה. שאלות שטורקות ופותחות דלתות במרתפי הערך העצמי של כל אחד. "רגש כזה או רגש אחר או אי הבנה עד הסוף.." לי יותר ויותר ברור היום ש חילופי זוגות לא קולע בהגדרה למה שקורה לנו אולי חילופי אינטימיות קרוב יותר לתאר את החוויה. ברור שלסקס יש מרכיב עיקרי ושולט במפגשים שלנו , ואנחנו גם לא מתיימרים או בהכרח רוצים להכיר את הזוגות שהצטלבו דרכינו איתם באותה רמת היכרות השמורה לנו. אבל לעשות סקס עם אדם זר לחלוטין שפגשת רק לפני שעה קלה, לנו כדיאטה סווינגרית קבועה, זה כנראה היום כבר פחות מתאים. זוגתי, הצלע היפה בתבל, מאופקת ממני, הולכת לצידי בשביל לא מוכר, מזכירה לי שוב ושוב מה חשוב באמת , מבלי לבטל את הצורך שלי ואולי היום קצת שלה ביצר ההרפתקה. המסע הזה מרתק וכואב כאחד הסוף שלו ברור כמו הסוף של כולנו (ואולי קצת לפני בבוא האלצהיימר והלפתן במפתן) אבל עד שנגיע לשם אני מקווה שנדע לדלג בין הטיפות אל עבר המודל שלנו. לא נפתח לא נסגור פשוט נהיה שם, מצמצמים את הפער בין מה שיכולנו להיות ובין מי שאנחנו באמת. (חייב את הקרדיט לכותרת לש' – צלע נשית פמיניסטית בפני עצמה ) אני הייתי מיסטר B ואתם הייתם מי שאתם