על פוליאמוריה בשניים

צרוף של כמה קטעי-שיחות שונות מביא אותי לכתוב את הפוסט הזה, וכן - דווקא כאן. כי דווקא כאן התרחשו ומתרחשים הדברים. * לשם נוחות והיעדר ייחוס של תפקיד שונה לאשה ולגבר, אני משתדל לנסח הכל בלשון זכר. לכן אדבר על איש נשוי ועל בן-הזוג שלו... (כך הדברים מקבלים תוקף גם ליחסים חד-מיניים :) זהו יתרון משני לניסוח זה). יש מונוגמיה. זה המוכר, המקובל. אבל גם הלא-טבעי והמוזר. זו ההמצאה של תרבות, שמרגע שהחל להיות בה רכוש (המהפכה החקלאית, 12-10 אלפי שנים בעבר) נולד בה הצורך לדעת של מי הצאצאים, והחל להיות אינטרס, לדעת מי הילד של מי. (ברוב החברות אינטרס זה נוהל על ידי גברים, שהרי הנשים ידעו מי ילדיהן - וכך נולדה החברה הפטריארכלית). יש סווינג. רבים מהסווינגרים נבעתים מעצם הרעיון שיסתכלו עליהם כעל לא-מונוגמים, ואולי בצדק. בניגוד לנישואין פתוחים, או לבגידות, סווינגרים (ב- main stream המקורי לפחות) עושים הכל יחד. כזוג. פשוט סקס הוא אחת מצורות הבילוי שלהם. אבל אבל אבל - חס ושלום מלהציע ולו ברמיזה היקשרות רומנטית אל החוגגים איתם. מרחיקי הלכת אפילו נמנעים מהתנשקויות בפה עם אחרים. המטרה היא אחת: עונג פיזי. לונה-פארק למבוגרים. יש נישואין פתוחים. בתנאים מגבילים, בעיקר כאלו המונעים היקשרות רגשית, אך גם כאלו המונעים מבוכות ופגיעות אגו מסוגים שונים, בני זוג מאפשרים זה לזה להזדיין להנאתם עם אחרים. יש פוליאמוריה. הפוליאמורי הקיצוני ינהל מספר קשרי אהבה במקביל, כאשר אין עדיפות אמיתית לקשר מסוים. גם לא עקב ותק של שנים. העדיפות היא אך ורק ליושר, ולדרור. הפוליאמורי הקלאסי, הסטראוטיפי, הוא בהרבה מקרים(*) נשוי. אבל הוא ינהל את הקשרים שלו לגמרי בנפרד מבן הזוג שלו. ייתכן שהבן הזוג יכיר את האהוב הנוסף, אולי אפילו יתידדו. אבל לא מדובר בקשר של זוג-מול-זוג. (*) בקרב פוליאמורים מסוימים (בעיקר צעירים) יש מצבים שאין זוגיות ראשית. מראש נכנסים לעולם פוליאמורי, ושם פני הדברים הם שונים. לא אתייחס למקרה זה. אני לא "בדור הנכון" לשם כך. ומלבד זאת, המציאות הסובבת בה תא משפחתי גרעיני הוא עקרוני לשם גידול ילדים - רובם עוברים לפאזה מונוגמית בחייהם כשהקמת משפחה נכנסת לתמונה. ויש אנשים. ואנשים לרוב לא נופלים בדיוק במשבצת המסמנת גבולות מסודרים של הגדרה כזו או אחרת. היות שכך, יקרה פעמים לרוב שתמצאו סווינגרים בפורומים של פוליאמורים, וגם שתמצאו פוליאמורים כאן באתר. יש פוליאמורים באתר. לא מעטים. יותר מכך יש כאן אנשים אשר תרים אחר קשרים שיהיו קרובים ומשמעותיים, בין אם האהבה שתפרח בהם תהיה רומנטית או חברית+מינית=יזיזית. מקובל באופן גורף בקרב פוליאמורים שיושר, כנות והתחשבות הם עקרונות מנחים קריטיים להתנהלות מוצלחת במערכות יחסים מרובות. חלק מההתחשבות הוא לא ההתחשבות כלפי בן הזוג "הראשי", אלא התחשבות כלפי בני הזוג הנוספים. קשה מאד להפגין התחשבות מסוג זה, כאשר כופים על מערכות יחסים להתנהל שניים-מול-שניים. קורה שצמד אחד לא מוצא שפה משותפת שתקשור ביניהם לטווח זמן משמעותי, בעוד שהצמד השני מוצא עצמו עף מהר וגבוה, ומעוניין להמשיך, כמובן. מה עושים במצב כזה? אני מדגיש שלא מדובר בהנאות מיניות נטו. מדובר בהיקשרות פוליאמורית. [מה זה אומר הלכה למעשה? ממש לא ברור! כל צמד יגדיר לעצמו. צמד אחד ישלב טיולים שלובי אצבעות על חוף הים, צמד אחר יצא לפאב וישתכרו יחד, צמד אחר ילך לרקוד... וצמד אחר יזדיין כמו שפנים ולא יצא מהחדר - אבל יגדיר את הרגשות ההדדיים כאהבה רומנטית]. אז מה עושים? חותכים באיבחת סכין את האהבה הטרייה שנולדה בקרב הצמד בו הייתה התאמה? האם יש כאן התחשבות? ואם לא... האם זה לא פוגע בעקרון יסוד של הפוליאמוריה? איזו מין אהבה זו, כשאתה תעקור אותי מחייך ברגע בו בן זוגך יחליט שלא טוב לו עם בן זוגי? ובכן, כמו בהרבה תחומים בחיים, יש כאן בחירה בין רע לגרוע. הקונפליקט אינו פשוט. אני מניח שהכלל המנחה הוא להמעיט ככל הניתן בפגיעה, הן בעצמך והן באחרים. אם בן זוגך מקנא, ולא מצליח להתגבר על כך, וסבלו קשה מנשוא... בהחלט ייתכן שאין ברירה אלא לכאוב את הפרידה, ולהכאיב לאהובך הנוסף, לא מתוך זלזול במקומו בחייך - אלא משום שזהו הפתרון הפחות גרוע. אני מניח שתופעות כאלו מתרחשות כאשר קשרים עודם יחסית טריים. ככל שקשר מתארך ומעמיק, פרידה עקב מצוקה של בן הזוג הקבוע הולכת ונעשית אפשרות פחות ופחות קבילה. אז למה בכל זאת לבחור פוליאמוריה-בשניים? שוב, יש הקו המנחה הזה של בחירות בין אפשרויות שונות. זוג מסוים עשוי להיות פתוח רעיונית ליחסים פוליאמוריים בכלל, כולל בנפרד - ועדיין לבחור בפוליאמוריה בשניים. זה טוב למשל לזוגות אשר חשוב להם מאד לשתף האחד את השני בחייהם, בפרטי הפרטים. אנשים שרוצים לחוות . י ח ד . את הפוליאמוריה. זה נשמע מאולץ. כמעט בלתי אפשרי. אכן קשה הרבה יותר למצוא אהבה כזו, שכולם יאהבו את כולם, מאשר לשחרר. אבל מסתבר שלא כל כך קשה למצוא אהבה רומנטית כמו שאנשים נוטים לחשוב. אמנם החיפוש מייגע יותר. וזה מסבך דברים. ויש אכזבות כאשר צמד אחד מתחבר והשני לא. אבל מצד שני, זה לא עד כדי כך נדיר שזוג ימצא זוג אחר לקשר רומנטי. בני זוג אשר חוששים שחוויות נפרדות יובילו עם הזמן לשחיקת הקשר ביניהם, ומעוניינים לשמר באופן הדוק את המרכזיות של הוויתם המשותפת, עשויים לבחור בגישה כזו, של פוליאמוריה בשניים. זו בחירה קשה. אבל כך גם כל שאר הבחירות, כולל המונוגמיה המוחלטת. אז הנה, יש סוג נוסף של יחסים. הוא נמצא אי שם על הרצף שבין פוליאמוריה לסווינג. אנשים לא תואמים בדיוק להגדרות המשבצות אותם במשבצת זו או אחרת. תמיד נשתדל לעשות כמה שיותר טוב, וכמה שפחות רע. נכתב באהבה, גם בשם רינה, זמר.