עץ הדקל - ללא גוון אירוטי

בחוץ נעשה קריר, עץ הדקל אשר מתחת לחלונו כבר עושה הרבה רעש, הרוח משחקת בכפות הדקל, גורמת להן להתחכך אחת בשניה, כאילו קוראת לגשם שיבוא וישטוף את שאריות הקיץ שהצטברו. הוא מוציא את שמיכת הפוך מהארון הישן, זו בדיוק אותה שמיכה בה התכסו יחד, עוד זוכר איך משכה אותה תמיד לכיוונה, איך אף פעם לא הספיקה לה לגופה הענוג. שוב נכנס למיטה לבד, רק הפעם השמיכה אחרת השמיכה שלהם, עוד יש בה את הריח שלה. הוא חובק אותה בזרועותיו, מנסה לחוש אותה דרכה ולהיזכר בכל אשר עשו, להיזכר בכל אותן הפעמים אשר היו ביחד. כשהייתה, הייתה מחממת עבורו את המיטה, הוא לא אהב להיכנס למיטה קרה ועכשיו אין מי שתחמם, אין מי שתחמם אותו ותחבק. היא לא רצתה לעזוב, הוא אמר לה ללכת, לא חשב מה יהיה אח"כ וכמה בודד יהיה בלעדיה, כמה ריק והיא הלכה, לא שאלה שאלות, הוא אומר, היא עושה, לקחה את חפציה איתה דאגה לא להשאיר דבר מאחור, משאירה אותו לבד, כך לפחות היא חשבה. שני חורפים עברו יחד, כמעט לא זזים אחד מהשניה, כל חלק בחדרו ספג אותה, בלילות הגשומים היו נרדמים מחובקים לא ממהרים לצאת בבוא הבוקר ממיטתם, כלום לא חיכה להם בחוץ ולא היה לאן למהר. את הקפה החם היו שותים יחד, תמיד מכינה כמו שאהב ומביאה לו אותו, עדיין תחת השמיכה, עדיין אותם הכתמים של הקפה האחרון ששתו ביחד, דאג לא להוריד אותם, לא רוצה למחוק רוצה להרגיש עוד קצת. קיץ שלם שהם כבר לא ביחד, אבל הוא עדיין מרגיש אותה , לא נותן לאישה אחרת לחדור לחייו, כי אלה הם עדיין החיים שלהם, הוא עדיין לא לבד לא מוכן לוותר עליה. זה לא שלא ניסה לשכוח אותה, הרי הוא זה שאמר לה לכי, ניסה קשרים אחרים, אהב נשים אחרות אבל אף אחת לא השכיחה, לא הרגיש את אותו הלהט. שוכב עם אחרות וחושב עליה, פעם קרא בשמה שהגיע לסיפוק, מותיר את הבחורה שאיתו המומה ונעלבת אך לו לא היה איכפת, לא אומר כלום מתלבש והולך. כך כל פעם, לא מחכה לבוקר שיבוא, לא מוכן להתעורר בזרועות אחרת. עץ הדקל שבחלונו קורא לגשם שיבוא, שישטוף אותו. שכבה עבה של אבק הצטברה על כפותיו, אלה שאריות הקיץ, הדקל רוצה לשטוף את האבק, להתרענן ולהתחדש. הדקל רוצה,הוא לא.