מיומנו של סווינגר מתחיל פרק 11 והלא ברור אם אחרון...

לכל העוקבים של "מיומנו של סווינגר מתחיל"- יש המשך לסיפור... ועד כה הוא הסב לנו אושר, ועושר במערכת היחסים האישית שלנו. אנחנו ממשיכים לצבור ניסיון וחוויות, לוקחים איתנו הלאה את הטוב ומעבדים את הפחות טוב. אז פרק 10 צונזר בחלקו, ואיתכם הסליחה, אבל חשנו צורך לשמור קצת על עצמנו לעצמנו. אז זהו פרק 11במלואו, תיהנו ומי יודע אולי נפגש שוב בפרק 12: מתכנסים בסלון, דרינק אחרון לפני פרידה. משוחררים, רגועים מחויכים. מבינים מה היה כאן אך לפני דקותיים אבל רחוקים מלהפנים. לזה ייקחו לפחות 48 שעות נוספות... יומיים של תהפוכות נפש, של אושר עילאי מהולים בתובנות ומחשבות... לא כולן טובות. אך עוד חזון למועד ואנחנו נפרדים בחיבוק חם וערגה... מנסים למשוך את הרגע. לא רוצים לחתוך את חבל הטבור מהזוג שהוליד אותנו לעולם הקשוח הזה בדרך הכי עדינה שאפשר. הזוג שהכיל אותנו ואת פרצי התחושות והרגשות שלנו ימים קודם למפגש. התאים עצמו כמו כפפה רק בכדי לאפשר לנו לחוות... לחוות נכון את הרגע. הזוג הראשון! נכנסים לרכב בדרך הביתה, לבסיס האם. הדקה הראשונה עוברת בשקט אבל לא מצליחים להתאפק. וכמו שני ילדים שזה עתה סיימו יום כייף בלונה פארק מתחילים לשחזר את הכל.... הכל טרי כל כך ועדיין מוחשי... עדיין הטעם בפה, עדיין תחושת המגע החספוס החלקלקות הנעימה הריגוש ריח השמן טעם היין הכל מתערבב בבליל של זיכרונות טעמים וריחות.... אאההה מתרפקים על העבר שזה עתה נוצר. נמצא באופוריה ושום דבר לא מכין אותך למה שעומד לעבור עליך כשהשמש תזרח... היום שאחרי. שבועיים של סימוסים בלתי פוסקים, "בוקר טוב מותק, איזה כייף לפתוח לך את היום" וכל מה שמלווה את זה.... הרמות מדבקות סקסיות קטעי שירים והכל בונה לך את ההרגשה שאתה והאישה שאיתך אתם היחידים והמיוחדים שלהם... אבל... מה קרה? למה הכל הפסיק באיבחה... מתחילים לחשוב שעשינו משהו לא בסדר. היום לא מתקדם כמתוכנן, התקשורת מקרטעת, ההודעות לא זורמות כמו ב"מחנה האימונים" אך המסר הסופי ברור- "תנו לנו ספייס!" בהתחלה תחושת כעס עליהם שנטשו ועל עצמנו שנקשרנו כל כך. אתה נפגע לעצמך פנימה אבל בעיקר בשבילה... שעות עוברות וההבנה מחלחלת שזהו, נולדנו לעולם המדהים והאכזר הזה ואנחנו בכוחות עצמנו... כגוזלים שהגיע זמנם אנחנו פורשים כנף ועוזבים את הקן.