מיומנו של סווינגר מתחיל פרק 13

יום חדש עולה על הסווינגר , ועליו עדיין שאריות מסימוסי ליל אמש. משיכה קלה על המסך רק בשביל לבדוק, מחוברת או לא... חש צורך לדעת, להרגיש קרוב ועדיין לא מצליח להסביר את התחושות לעצמך. צליל מוכר מהמכשיר "בוקר טוב, סקסי" היא שולחת ואתה מקבל את המחמאה ישירות לפרצוף ועליו החיוך המרוח שלך. מחזיר לה בהרמה ומשם הדרך ליום ארוך ומלא במדבקות משלל מסרים, הודעות, עובדות על חייך ושאלות על שלה, קצרה מאוד. והשיח הופך אינטימי, חושני, חושפני ככל שהפינג פונג מולה מתקדם. מרגיש כבר בנוח (לפחות בראש) לחשוב על מפגש וקצת יותר ... קונסוליום זוגי קצר והדרינק נקבע. 48 שעות לא שגרתיות בעליל שעוברות על שנינו מביאות אותנו לפתח בית זר. זיכרון מהפעם ההיא, הראשונה, רגע לפני מפגש ראשון. והפרפרים, מאיימים להתפרץ החוצה מחלל הבטן. דפיקה קלה מהוססת משהו והדלת נפתחת ישירות לסלון הבית. הוא עומד שם זר אבל מוכר, מקבל אותי בלחיצת יד ואותה בחיבוק חם... תחושה מוזרה. נבלעים בסלון ומיד החדשה מצטרפת. שיער פזור אחרי מקלחת, חיוך מאוזן לאוזן שרק שנינו יודעים מה פישרו. מתיישבים בהצלבה, כמוכנים להכל ומתחילים לקשקש. השיחה קולחת ואיתה היין לכוסות. עתיד הערב ברור וידוע, הגענו לדרינק ומתעתדים למסיבה, אין מקום ל"טעויות". אבל החיבור כל כך חזק וכוחות המשיכה פועלים באופן הכי לא צפוי או בעצם הצפוי ביותר... השיחה אט אט דועכת ומשתתקת ואת מקומה תופסת קירבה חושנית. נגיעה עדינה בירך החשופה תחת שמלה קלילה, מובילה לליטוף השיער שמלווה במבט חודר. מתחיל לגלוש באותו מבט במורד הצוואר אל מחשוף נדיב שעושה עבודתו נאמנה. הסתת מבט עדינה מגלה שבצידה השני של הספה המצב דומה... גם שם כבר לא מדברים.... ובחזרה למגרש הביתי, היד כבר משיגה את המבט והמחשוף... המגע הנעים על שדיה מצטרף לנשיקה לוהטת של לשון חודרנית ומפתיעה. הראש יודע שצריך לעצור, אבל התחושות מבטלות אותו ברגע ומושכות את היד מהשדיים הנימוחים לעבר קצוות השמלה. חיפוש עדין וזריז והתחתון מיד מוסט. זוג אצבעות פוגש זוג שפתיים.... והיא ר ט ו ב ה!! עונג חרישי בוקע מגרונה והוא מאופק, כמעט נבלע. אתה חודר פנימה באצבעותיך עד חצי הדרך אבל היא כבר מושכת אותך פנימה עד הסוף.... מחסירה נשימה ופולטת אנחה נוספת בעיניים עצומות... ופתאום "יאללה זזים..." נחתכים להם חוטי מחשבה ותשוקה באחת... והאחת שלי כבר על הרגליים בכיוון הדלת, קול השפיות שלי. מרימה אותי בתבונתה מאובדן התחושה לקרקע המציאות. יד ביד אנחנו יוצאים את הבית ושמים פעמינו למסיבה. ברכב המבטים מצטלבים ומנסים להבין - מה קרה פה עכשיו...? יודעים שהשארנו עניין לא סגור, שהמפגש הבא הוא רק עניין של זמן...