מיומנו של סווינגר מתחיל - פרק 12

אמנם עזבנו את הקן, אבל עדיין נמצאים במשק כנפיים עצמאי ראשון... מחוץ לחממה הנקראת חווית הזוג הראשון. מעבדים את כל מה שעברנו. יושב מולה ובעיקר מדברים על הדברים. כבר לא שומרים כלום בבטן והכל בשטף נעים של תקשורת שמתרחשת בעיקר באשמורת השלישית... זו שמחברת בין הלילה לבוקר שאחריו. תקשורת מילולית שלרוב מסתיימת בסקס של בוקר, כזה שקורה לפני שהשלושה בכלל פוקחים עיניים. מבינים שהחוויה של הזוג הראשון עומדת להישאר חד פעמית וחייבים להמשיך הלאה. פרופיל בא ואחר הולך, ואנחנו כבר ילדים גדולים ויודעים מה אנחנו מחפשים. הפרופיל הבא שנפגוש נראה ככל פרופיל אחר אבל משהו בו בכל זאת שונה. לימים נגלה שכמאמר שירו של 'קולינס המרגיש' "כנגד כל הסיכויים" החיבור הזה באמת פרץ גבולות. אנחנו צעירים מדי בסצינה ומבוגרים מדי בגיל הביולוגי עבורם. הם מעשנים לסירוגין כלומר "משנוררים" מה שהיה עד לאותו הרגע כטאבו עבורנו, ועוד אילו אי התאמות שמזמן היו צריכות לסיים את התקשורת. אבל השיח מולו מיגנט אותי.... משהו בלשון החלקלקה והעדינה בתוך כל משפטי הוואטס שזרמו קדימה ואחורה חייבו אותי להתייחס. משתף אותה בתחושות שלי והיא מיד מזהה את הפוטנציאל החבוי בו. הפנמה, תיאום ציפיות קצר ולמרות שהשעון עומד להכות 12 פעמים מחליטים לנסות. מתפצלים לזוגות והטירוף מתחיל. ואני כסווינגר "מנוסה", חושב שכבר יודע את העבודה, מוצא עצמי נשאב לתקשורת מפתיעה... לטובה. תמונה רודפת תמונה, ומשפטי הזימה המשלובים ביניהן משאירים אותי חשוף, לא מוכן... מרוצה: -) אין ברירה, מתעשת תוך דקותיים ומתחיל להחזיר באותו מטבע. הוויאים שעפים מצד לצד הופכים כחולים במאית השניה ואתה מאבד את הקשר עם המציאות. האישה שאיתי, גם היא שוכבת בצידה השני של המיטה וכולה מחוייכת וזוהרת... מאור המסך המסנוור. השעות נוקפות וגוזלות מזמן השינה אבל קשה לעצור. הלהט שבכתיבה והריגוש שמביא איתו הזוג החדש, לא מותיר מקום לספק.... משהו טוב קורה כאן. 3 שעות נותרו עד שהשעון ינער ויקים אותנו ליום חדש ובלית ברירה מחליטים שצריך להתנתק... מחר יש עוד יום!!