״איך לעזאזל קמים עכשיו ליום עבודה?!״

5:30 בבוקר הריח המתקתק שלך מתערב לי בחלום האירוטי ממילא... אני עושה עצמי ישן אבל המוח קודח, לא מניח לי. את כמו מנחשת אותי מעצמך ולאט לאט את מסתובבת אלי, גופך הקטן, הנערי, לא תואם 3 לידות וגיל כרונולוגי. את חמה, עוטפת, נוגעת, מנשקת...השיער הפראי שלך והריח המשכר שלך ממכרים, ממגנטים, מחלישים ומחזקים אותי בכל שעה של היום והלילה. אני כחומר ביד היוצר, אין לי שום סיכוי עליך, לא יכול לעמוד בפנייך. הזכר שבי מתעורר כמו אריה מתנומתו אני נמתח, שואף אותך מלוא ריאות, מגרגר. כמו לחמניה טריה של בוקר, רכה, מפתה, שוקע לתוכך, מתחבר לנשמתך, לגופך, לאט נרקמת לה האינטימיות שהמתינה בסבלנות כל הלילה לצידי המיטה...משחרת לטרף לאט לאט הקצב מתגבר לו, מתפרקים על המיטה שנראית עכשיו כמו שדה קרב של כריות וסדינים ומנסים להסדיר נשימה אחרי אורגזמת בוקר הדדית ונעימה... מממ...עכשיו את מגרגרת "רוצה להשאר איתך כל היום במיטה" את אומרת. אני מלטף אותך מבעד לקרני השמש הבוקעות מהתריס ומבט אוהב ומעריץ...את שואלת פתאום ״איך לעזאזל קמים עכשיו ליום עבודה?!״