שיחות עם עצמי

gg

פורסם ב - 20/08/2017 בשעה 21:12

אכן במערכות יחסים תמיד יש טוב ופחות טוב. לכל אחד הסרגל שלו, עד כמה יהיה מוכן לשאת את מה שמעיב, והאם הטוב גובר על המשא. כל עוד ידו של הטוב עליונה, אז כנראה שהקשר ימשיך. ככל הנראה, יגיע רגע בו זה יתהפך, והמאמץ יהיה קשה מדי. כמובן שהמצב האופטימלי הוא כשלא צריך כלל לחשוב על זה, והכל זורם בנינוחות וטבעיות (תוך כדי שמודעים גם לחלקים החלשים יותר). את מתארת (במילותייך שלך), מאמץ רב ופחד משתק. זו התחושה והאווירה שהגיעה אליי. (ואין זה כלל משנה בעיניי מה הצד השני חווה, אלא איך את חווה את הדברים). כותבת מניסיון. זכיתי להיות גם במקום שלך וגם במקום שלו...ולשמחתי הרבה, גם במקומות בהם הייתה סימטריה ברצונות / בחוויות, ובכ"ז היו משאות שונים שבסופו של דבר גרמו להמשיך וללכת. היות והסווינג עבורנו הוא רק הדובדבן שבקצפת החיים, והיות ואנחנו למודי ניסיון, כיום לסרגל המאמץ אצלנו אין הרבה גמישות, ונחפש פה יחסים כאלה בהם הטוב צריך להיות החלק הארי. באופן כללי, לא מאמינה ב"רוצה אבל לא יכול/ה", אלא ב- "If there's a will there's a way" גם לי עוד הרבה מה לומר ונראה שחפרתי די להיום... תודה לך על העניין, ומאחלת שבוע טוב, שקט ומלא חיוכים! :) GG, הולכת לאמץ קצת את הגוף....

gg

פורסם ב - 17/08/2017 בשעה 21:08

ומטריד מאד. לא הייתי נשארת לרגע במקום שכזה!

unknownroad

פורסם ב - 20/08/2017 בשעה 02:34

בד"כ לא נכנסת ממש לדיון, או תגובות לדברים שנכתבים בעקבות משהו שכתבתי. נעימה לי מאוד עצם ההתייחסות, התחושה שעוררתי משהו אצל מישהו. מחשבה. תחושה. קוראת בשקיקה את התגובות ואת מה שעולה בי, בעקבות מה שנכתב - שומרת לעצמי. כנראה בעיקר בגלל חשש להיכנס לאי הבנות ולאבד שליטה על הדיון. פחדנית. מניעשה.... ומשזה נאמר, אנסה לרגע בכל זאת, בשקט, להגיב למה שנאמר פה. בעיקר לשתף במה שזה העלה אצלי בראש. עם קצת מזל, אולי אפילו אשאר בחיים.... מהמשפט בסוף דבריו של "סיפורים" עלתה בי התהייה: האם עדיף באמת לא לקחת מראש חלק בחוויה, שאף שהיא יכולה להיות מהנה, מסעירה, מרגשת.... - ברור ,די מראשיתה, שלא יהיה לה "סוף טוב"....? שאני אתעורר ל"מיטה הריקה"....? שזה יהיה כואב....? אחרי "הגיגים" חשבתי - משנכנסתי כבר למשהו, ויש בו טוב ופחות טוב, (כי כאלו הם החיים כנראה. לפחות אצלי), ואולי אפילו יש בו הרבה טוב, מה שגורם לרצות עוד, אף שאי אפשר... האם, בהינתן ההבנה שלא ניתן לקבל את מה שרוצים, בהינתן התחושה שאני אקח מה שמתאפשר, אבל לעד ארצה יותר ממה שהצד השני יכול לתת - האם ברור שזה הרגע להימלט על נפשי...? והאם זה משנה מה חווה הצד השני באותו זמן? מה אם הוא בחוויה אחרת ממני - שעבורו מה שיש, מה שהוא "מקבל" - מספיק לו....? מה אם גם הוא בחוויה שגם הוא רוצה יותר אבל אי אפשר...? היו לי עוד קצת, אבל נראה לי שחפרתי מספיק להיום. בייחוד אם רציתי שזה יהיה בשקט... בחיוכים, שחר.

גוף בגוף

פורסם ב - 18/08/2017 בשעה 00:06

-