פסוקו של יום

אלוהים בבקשה תעשה שאהיה אישה נורמלית, מין אישה כזו הפעילה בקבוצות הורים, אישה כזו שמתכננת בישולים. כזו המחייכת לילד ברחוב, במקום להשתקפותה בחלון הראווה. אישה. פשוטה. אבל הוא מתחבא. בהסתר פנים הוא חזק. ואני אני. מין אישה כזו, דרקון של חוויות אישה. לא פשוטה. ****** מאיפה הגרלתי אותו, את הגבר הזה שיושב מולי? כוס יין ענקית מסתירה חצי מפניו, הוא מדבר בשקט. מדבר סקס - מתאר מבצע צבאי. רשימות, שלבים, נקודות קיצון ותמרורי אזהרה. מוודא נוהל קרב, בודק שפצורים, סורק את השכפ"צ לאתר סדקים. מוכנה? אני מהנהנת ונעמדת באמצע הסלון מוחקת את התדריך, מתעלמת מהניכור, מפנה מקום בין שתי האונות, מקרינה לעצמי את גרסת העורך. הגראס צובע את המחשבות שלי בסגול, בראש שלי יש גבר אחד שרצה, תכנן ולא ממש יודע איך מחייכים לנשים כמוני ואישה אחת רעבה. אקשן! מוזיקה איטית מתנגנת ברקע וכיסוי עיניים רך עוטף את עיני. אני יודעת שהוא עומד קרוב אלי, אבל כשהאצבעות שלו נוגעות בי אני מופתעת. מרפרפות כשפורמות את כפתורי החצאית, מלטפות כשמקלפות מעלי את החולצה, לא מהססות ומפשילות את התחתונים. העור שלי כמו סוכריות קופצות, כל מגע שולח בי ניצוצות של התרגשות. עומדת מולו במלוא פגמי ומלוא הדרי. הוא משכיב אותי בעדינות על מיטת הטיפולים וזרזיף שמן חם נוזל על גבי, מחליק בחריץ הישבן, מוציא ממני נהמה קטנה של עונג קטן. הידיים שלו לשות אותי לעומק, מרפות אותי, נלחמות בקרב אדירים מול הראש המתקשה להרפות. לאט לאט מחשבות יומיומית מפנות דרכן להתעמקות בתחושות עכשוויות. כל שיר שמתחיל משנה את אופי וקצב העיסוי, אני שוקעת בתוך עצמי. מתמסרת למגע הבטוח, הקשוח. גופי רפוי לחלוטין, כשידייו מפרידות את ירכיי ולשות אותן לעומק. המרפק שלו נדחק בין רגליי גורם לגל התכווצויות בלתי צפוי של תענוג קטן. הוא נשאר שם מחכה שגופי ירגע ושוב. קולות של דלת נפתחת - נסגרת הפסקה בהקרנה הפרטית. הנירוונה הקטנה שלי התנפצה ואזניי כרויות לאמוד את המתרחש סביבי. קולות התארגנות ורעם נעליים גבריות מושלכות על הרצפה. ידו החמימה של המעסה עוטפת את שלי, לוחצת, מחכה לאות מורס המוודא ששלום לכוחותינו. אני לוחצת. לא עוזבת. הקודים מתבלבלים לי. אל תעזוב. לא כוחות. היי אומר לי קול ידידותי היי אני עונה בחצי חיוך. הידיים שלו אחרות, חום גופו אחר. אני נושמת קשובה לקצב של שניהם מנסה להתנתק מהשיחה הקטנה והידידותית בינהם. הגבר הזה, הזר, לוקח את ידי, משחיל אותה מתחת לחולצתו אבל אני נרתעת. אין לי מושג מי הוא. איך קוראים לך? אני שואלת והוא פורץ בצחוק. כאילו שזה משנה. אייל. נעים מאוד אייל, אני פורצת בצחוק. אכן, נעים מאוד. הוא מנשק אותי נשיקה קטנה וידיהם ממשיכות לערבל בי מולקולות של חשק ומתח בתיאום מושלם. אל המוזיקה מצטרף זמזום מבשר טובות. כמו פרארי הגוף שלי מאיץ בהתרגשות למהירות שיא ורכבת הרים מוטרפת של שרשרת אורגזמות מתרגשת עלי. עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת הגוף שלי מותש, המוח נע בין שכרון חושים, בושה קלה ושכרון כח. אני מחזה מרהיב. אני יודעת. כשהזמזום מושתק ניצבת מולם משימה. כיבוש יעד אסטרטגי, כך הם מתייחסים לדבר. כל האמצעים כשרים. הארטילריה שלהם לא פוסקת. רעל בידיים. הם חייבים לתקוע דגל בנקודת ההשפרצה. ככל שהמטחים מתגברים כך היעד חומק מתחת אצבעותיהם. לא פשוט להכניע דרקונים. הם נסוגים. שקט שורר פתאום בחדר כשהאנחות שלי מתפוגגות לאיטן והידיים שלהם שוב מציירות מעגלי תשוקה על גופי. בעדינות ראשי מוטה הצידה ופי מתמלא בזין. עמוק. דורש. נהנה. ממלא את פי רוק וציפיה. מין העבר השני יד מלטפת את מתני וזין אחר חודר לתוכי. ברק מחשבה האם הם מביטים אחד בשני או בי עובר בי ומפנה מקומו לקצב תענוג אחיד הנקטע באבחה כשפי ריק והאנרגיה בחדר משתנה. קול קריעת עטיפת קונדום ושתי ידיים מושכות אותי לקצה המיטה. לשניה אני מאבדת בטחון בחלל, חוששת ליפול אבל כעבור שניה אני נסחפת שנית, שלישית, רביעית... מי סופר את כמות הפעמים... כשהוא הופך אותי על גבי ומטפס על מיטת הטיפולים הרגליים שלי נכרכות סביבו מעצמן שואבות אותו פנימה, לופתת שלא יתרחק מדי, שימשיך, כשלפתע מבעד לכיסוי העיניים אני מגלה פנים מוכרות מהמרקע.