רודפת אחרי הרוח

ישבנו ברחבת הסינמטק, שותים בירה ויודעים שזה לא זה. שבוע של שיחות מרתקות על סטיות זמן בחלל וטיולים לסלע האדום התמצו לרגע בו ידענו שנינו שאין ביננו קליק. במוחי לא חולפת המחשבה האם ינשק אותי וגם הוא לא נראה ממש נלהב. אולי זו היתה הסיבה לפתיחות. אולי דווקא מתוך ההבנה השקטה הזו ירדו המגננות והרשאתי לעצמי לאפשר לו הצצה אל חיי, אל הדברים שמרתקים ומספקים אותי, המעשים שמסעירים אותי, הדילמות שמלוות אותי והאבסורד בו אני מנווטת את חיי. "אז... את יודעת שאת בעצם רודפת אחרי הרוח... נכון? זה לא משהו שחדש לך... ברור לך זה חסר תכלית?" האמירה העדינה אך בטוחה שלו זעזעה אותי. הוא לא מכיר אותי, רק שמע סיפור, ליקט רסיסי מידע והמוח החד שלו הגיע למסקנה הזו. מסקנה מתבקשת שעיני טחו מראות! אבל מסדרת את חלקי הפאזל בדיוק במקומם. ההלם ניכר על פני, כשפתאום הוא הבין שלא. לא ידעתי שאני רודפת אחרי הרוח, אבל אינני מתקוממת נגד האמירה. המוח האנליטי שלו מניח הנחות, בונה הוכחות ומציב בפני עובדות. "הרפתקה= חוויה מרגשת או יוצאת דופן. במקרים רבים היא כרוכה בביצוע מעשה נועז או אף מסוכן, עם תוצאות שאינן ידועות מראש. כלומר דבר שלא עשית בחיים... את מכירה את האימרה של איינשטיין "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות." ואת מסרבת לשנות את שיטת הפעולה שלך... לא מתמסרת בקלות, טוחנת את הקיק עד דק, משחררת תמונות לאט, מאריכה בשיחות עומק... תראי אותנו.. מכירים שבוע ואת יודעת עלי דברים נורמטיבים לחלוטין, שכמה מחברי הטובים לא יודעים עלי... איך תצאי להרפתקה אם את לא משחררת ומאפשרת את הבלתי צפוי?" "אני משחררת כשאני מרגישה בטוחה" אני עונה בשקט "אההההה.... ברור.... את משחררת כשאת מרגישה בטוחה... כי בגבולות הבטחון כל יום הוא הפתעה" הוא מחייך אלי בסרקזם. "לא!" אני עומדת על שלי בקול רם ולפתע מבינה את גודל הטעות... כנראה שמכאן אצטרך להמשיך את המשפט ולהסביר... "לא. כי בפעם האחרונה ששחררתי והתמסרתי העולם שלי טולטל. טעיתי בדרך חזרה הביתה. זה היה TOO MUCH. כי מאז אני מחפשת את אותה ההרגשה אבל היא כבר לא קיימת! אשת חיל ההיא כבר לא קיימת! כי אם אעבור היום את אותה החוויה בדיוק היא לא תהיה זהה. הראשוניות אבדה לנצח. אני יודעת שאני צריכה לחפש משהו חדש, מסעיר, שיעצור את נשימתי, שיגרום לי להסמיק בפרטיות רק מהזכרונות... אבל הכל נראה לי בנאלי מדי, מסוכן מדי, או פשוט פתטי להחריד" "איך??? איך לקחת דבר פשוט כמו סקס והפכת אותו לכזה מסובך?" הוא צוחק אלי "בקלות", אני מגחכת "לא משחררת, חופרת, כל התנסות עולה על המוקד וזוכה לניתוח מיקרוסקופי. ואם יש תיעוד ויזואלי מה טוב" אני מחייכת אליו בזדוניות. "אז... שינית כיוון וחיפשת את הפרפרים בהתאהבות מתוכננת מראש? בואנ'ה את... חיה על הקצה גברת... " הוא מחייך אלי בעוקצניות בחיבה "אני לא כזה אדם מתודי כמוך... לא תכננתי אבל כן... ניסיתי לטבוע ברגש... לא עובד. אני בן אדם ציני, מפוקח, פרקטי ועמוס. לא משחררת.. אין לי זמן להיות מאוהבת. בוא נגיד ככה, ביום שאתחיל לתהות למה יש ווי כחולים בוואטסאפ ומישהו לא עונה לי מיידית JUST SHUT ME ! הוא מתגלגל מצחוק.. לשנינו בנות עשרה רוויות דרמות.. הוא יודע על מה אני מדברת... "את חתיכת בן אדם מוזר... שובת לב אך מוזרה... אני יכול להסתכל בכדור הבדולח שלי.. כדור בדולח שמקבלים לאות כבוד מי שריצו 10 שנות נישואין פתוחים. רוצה לדעת מה אני רואה?" אני מהנהנת ומפריחה עליו עשן שיכנס לאווירה מיסטית "אני רואה שאתם לא תקבלו כדור. אוטוטו אתם סוגרים אצלכם זה כמו שכתוב במדריך טיולים "דרך נוף יפה ומפותלת שווה ירידה קצרה מהכביש הראשי" שמתם שלט תיכף נשוב ויצאתם לטיול קצר... בעלך מטייל עם הילדונת שלו ואת מדלגת לך באחו, משוחחת עם המקומיים ומתפעלת מהנוף... ממש היידי בת ההרים" ניפרדנו כדידים..תמיד אודה לו על הראיה החדה והברורה, על השיחות המרתקות שחוטיהן פשוט התמסמסו בעומס השגרה... אני והצוק ממריאים לאיטליה. לטעות בדרכי נוף צדדיות :)