תמונה שווה אלף מילים

אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. הידיים שלי לופתות את ההגה, משננת את מנטרת שלושת מילות הקסם האלו כל הדרך, מקווה שהמילים יתמלאו תוכן ומשקל ויפסיקו להתעופף בתוך ראשי במשקל נוצה. בקצה הירידה כבר רואים את הים, גגות אדומים של בתים קטנים. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. "הגעתי" הוא כותב "וויז אומר 6 ד' " אני עונה "מתחיל להכין. תתקשרי לפני שאת נכנסת" אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני בוטחת בו. אני אומרת לעצמי בקול רועד. הלב שלי דופק. מנסה לשכנע את עצמי, שזו לא הולכת להיות הטעות הכי מטופשת שאני עומדת לעשות בחיים שלי. תרגעי. תנשמי. ככה... ילדה טובה... את מכירה אותו ואת מסתובבת עם זה בראש כבר המון זמן. אז די. הגיע הזמן להגשים עוד חלום קטן. מה כבר יקרה.... מה כבר יקרה???? המוח שלי עוד רגע מתפוצץ!!! החיים שלי יכולים לקרוס אם משהו לא יתנהל כמתוכנן... אלפי נשים מסתובבות עם הפנטזיה הקטנה והדבילית הזו ולא מעיזות לממש אותה... אלפי נשים חכמות ומאופקות ממני...כי מרגע שהמחשבה הזו נכנסה לי לראש, היא פשוט נועדה להתגשם. אי אפשר שלא. אני נוסעת לאט, מתפתלת בין בתי המושב, מזהה את הרכב שלו חונה. מתקנת את האיפור נושמת אומרת לעצמי בקול – "את מכירה אותו. הוא גבר טוב. הכל יהיה בסדר. תירגעי. תהני." מתקשרת "אני כאן" "אני יוצא אליך" הוא יוצא בפרצוף קשוח, שכנראה פוגש בפנים מפוחדות לחלוטין ומייד מתחלף בחיוך "מה קרה? הכל בסדר בייבי... תנשמי... רוצה קפה?" "שוקו. וסיגריה" אני לוחשת "פה בחוץ" "הבאתי שוקולית... מכיר אותך... " שתי סיגריות. אחת אחרי השניה ביד רועדת, כוס שוקו אחת ורגע האמת הגיע. תחליטי עכשיו. את מתנהגת כמו אישה בוגרת ואחראית, אומרת לו סליחה טעיתי והולכת או מחייכת ונכנסת פנימה להגשים חלום קטן. אני דוחפת מסטיק לפה, לובשת חיוך אמיץ ונעמדת. "נהדרת... הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך. מתי שתרצי נעצור." בפנים ריח של עץ, האח דולקת וחמים. הג'קוזי כבר מלא ומצעים לבנים לבנים על המיטה. הוא נצמד אלי, מצח למצח, לוחש לי, מזכיר לי את הפעם הקודמת, את כמות הפעמים שנשאתי את שם האל לשווא ומצחיק אותי בהתערבות על כמות הפעמים שזה יקרה הפעם...הידיים שלו עוטפות אותי וכשהשפתיים שלו סורקות לי את הצוואר אני מתחילה להרגע. להנות. להתמסר לחוויה. הוא איטי, והליטופים שלו מעסים לי את העורף, החזה, המתניים, מרפים אותי, גורמים לעיניים שלי להפוך לחרכים צרים ולנשימות עמוקות ושקטות להשתלט עלי. תוך כדי התנדנדות צמודה בסלון הצימר, היד שלו יורדת בין רגלי והנשימה שלי נעתקת כשאני מושבת על הכיסא בעדינות. יד אחת שלו נשלחת והמצלמה מכסה חצי פניו. "את רוצה לפתוח את הכפתורים בחולצה?" אני מהנהנת ומתחילה לפרום אותם אחד אחרי השני . המצלמה מתקתקת בשקט את עצם הבריח, את השערות הנופלות מתוך הקוקו על הגב, את כתפיית החזיה שנושרת מעבר לכתף. היד הפנויה שלו מושטת לצווארי ולופתת אותו. אני יכולה רק לדמיין את תמונת גסות היד הגברית מול שבריריות הצוואר. הוא נצמד אלי, הידיים שלי מתעקלות בתוך החולצה שלו, משחקות עם השיער העדין בקו החגורה, הפה בודק את הטעם הנעים שלו ואצבעות נדחפות פנימה, כלואות בינו ובין הג'ינס. שום פרט לא מתפספס, הוא מסתכל עלי ומתעד את המכנסים שנושרות, את הפה שלי שנצמד לבוקסר, מעריך ומחייך לנוכח הזכרון והציפיה שעומדת להתממש. "נהדרת... בואי..." הוא מוריד את המצלמה לגובה החגורה ומסייע לי להוריד את הג'ינס. הקליקים של צילום אוטומטי נשמעים ברקע כשהוא כורע, חולץ את נעלי העקב שלי, מוריד את הג'ינס ומחזירן לרגלי. בבת אחת הקצב משתנה. אני מכופפת קדימה על הספה, הגומיה נמשכת משיערי, ותיקתוקי המצלמה לא מפסיקים. עקבים, טוסיק. שיער פרוס על הגב, אני מפנה את הראש הצידה, לומר שיפסיק לצלם, אני נמסה, אבל עוד לפני שאני פותחת את הפה, הוא נשען עלי, האגודל שלו בפה שלי נמצץ בכח והיד שלו מושכת את החוטיני הצידה. המשקל שלו דוחף אותי למטה, האצבע נמשכת מפי וכף יד כבדה על הגב כשהוא חודר אלי לקול התיקתוקים השקטים. "עוד, עוד, עוד, עוד" אני לוחשת, שומעת אותו נושם וכולי מתכווצת ועוטפת אותו, כשבפתאומיות הוא יוצא מצמיד את גבי אליו והמצלמה מול שנינו. יד אחת שלו חופנת את הציצי, צובטת את הפטמה, גורמת לי להתקמר לתוכו ומוציאה ממני גניחת כאב קטנה. "בואי בייבי. בואי למיטה" הוא לוחש, מסובב אותי אליו ומוליך אותי אחורנית לאט, תופס מהצד את עיקולי גופנו זה בתוך זה. "די.. תתרכז בי עכשיו" אני לוחשת "רק בך", המצלמה מונחת על הרצפה ואנחנו קורסים על המיטה, מתפתלים אחד בתוך השני, ממריאים בין שיאים. ואז שניה לפני שאני כורכת את רגלי סביב רגליו, מצמידה את כל גופו אלי מכריחה אותו לתת לי עכשיו, את מה שאני רוצה, הוא נעתק ממני. עומד על ארבע מעלי "לא" "כן. עכשיו" אני חצי מייללת הלשון המצקצקת שלו מבהירה לי שכנראה שלא, כשהוא מתיישב לי על החזה, מתכופף לקחת את המצלמה ושם אותה לידו. "המשקפיים שלך בסלון... אז לא ראית...אבל אמרתי לך שאני מכין" הידיים שלי נמתחות למעלה ונקשרות, כשהוא עומד על הברכיים לצלם את החבלים סביב פרקי היד שלי, אני לא יכולה להתאפק. זה כל כך קרוב לפה שלי. יד אחת שלו תומכת בראשי והשניה מצלמת קלוזאפ על הפה שלי. הוא מתרחק ומגחך לעצמו "צילומי נוף" מבין הרגליים שלי ומהצד, אני מנסה לעקוב אחריו, אבל הגוף שלי בוער. "תפסיק. בוא" הוא מסתכל עלי בחיוך מניח את המצלמה בצד, משחרר את הידיים וכמו קפיץ, אני מסתלסלת סביבו מכניסה אותו פנימה צ ר י כ ה ל ג מ ו ר ע כ ש י ו. הגניחות שלי מחרישות אוזניים, אין לי טיפת דם בראש וכולי מסוחררת מאורגזמה מטורפת. "מה זה היה בייבי??" "באשמתך"!, אני לוחשת מחייכת, "מטריף אותי פה שעתיים, בלי לתת לי לגמור, מה חשבת שיקרה ?" "אני מעיף את הקונדום הזה... אני רוצה לצלם אותי גומר לך על החזה. זה בסדר?" "אני אצלם" אני עונה התמונות מתקתקות כשהוא עומד מולי עושה לעצמו ביד, הפנים שלו בעווית של סיפוק, זין בתוך כף יד גברית, הטיפות הראשונות השקופות ומטח לבן של זרע ממלא את כל החזה שלי. אני אוספת טיפה על האצבע ודוחפת אותה לפיו. "שלך" הוא עדיין עומד עצום עיניים מולי, כשאני מוציאה את כרטיס הזיכרון מהמצלמה. וקמה מטפטפת לדחוף אותו לתיק. "אתה בא להתקלח?"